Sep
30
LA COUR SUPREME EN ISRAEL N EST PAS REPRESENTATIVE DU PEUPLE QU ELLE JUGE

החלטת בג"ץ לסגור את מתקן חולות התקבלה בקרב המיעוט הליברלי בישראל בקול תרועה. חגיגה של ממש. משל מדובר באיזו קרן אור שהאירה להרף עין את חיינו, לאחר שהצליחה לפלח את דרכה מבעד לחשכה גדולה, או בתשדורת מלוויין שחשבנו שאבד לעד במרחבי החלל האינסופיים.

שופטי העליון פסקו שאפילו למבקשי מקלט מאפריקה יש זכויות אדם בסיסיות בישראל, ובישראל יש עדיין תוקף לפסיקתם. אבל החגיגה חלולה. אין סיבה אמיתית לשמוח. בג"ץ אוכף ערכים ליברליים של הומניזם ומוסר אוניברסלי על הציבור הישראלי, אבל בג"ץ לא משקף את ערכי רוב אזרחי ישראל. ולכן בג"ץ הוא מכשיר לכפייה ליברלית על העם. והעם, והפוליטיקאים שהוא בוחר להנהיגו, יגבילו את כוחו של בג"ץ. בג"ץ לא יציל אותנו מחקיקה אנטי דמוקרטית ומפגיעה בזכויות אדם. יש להניח שבשנים הקרובות יחדל גם בג"ץ לשמש מחסום למדינת האפרטהייד המתהווה סביבנו.

זה זמן שבג"ץ מתפקד כמוצב אחרון של הליברלים כנגד נחשול הלאומנות והגזענות. הוא נוזף בפוליטיקאים ומחנך אותם, כשהם מפירים בחקיקתם כללים בסיסיים של דמוקרטיה ונאורות, ויש בכוחו לבלום אותם. אבל בג"ץ הוא שריד מפעם. הוא קול מן העבר. הוא איבד את הילתו ואת מעמדו הקדוש. חלקים גדולים בציבור רואים בו כלי לדיכוי בידי אליטה המנותקת מהעם, מרחשי לבו, מנסיבות חייו ומאמונותיו. אז בג"ץ סגר את חולות, אבל לא ירחק היום שבו יסגור העם את בג"ץ. מי שמאמין שבג"ץ ישמור על דמותה הדמוקרטית וההומנית של ישראל לא מבין, שאי אפשר להכריח אנשים להיות הומניים, ואי אפשר להכריח אותם לאמץ השקפת עולם ליברלית ודמוקרטית. בג"ץ לא שואב את סמכותו מכוח עליון אלא מהסכמה חברתית, שבעצם כבר התרופפה.

בג"ץ כבר איננו הערכאה המוסכמת להכרעה במחלוקות על ערכי יסוד של החברה הישראלית. ההתחזקות הפנומנלית של הדת ושל מרכיב הזהות היהודית כאן אינה עולה בקנה אחד עם הכרה בבג"ץ. וכך גם התחזקות הלאומנות, מפעל ההתנחלויות, הגזענות והשליטה בפלסטינים. בג"ץ עוד עומד על תלו, כמעין קסם, כמייצג הממלכתיות. אבל הוא מייצג ממלכתיות ישנה של ציונות אחרת. הממלכתיות השתנתה באופן דרמטי ב–20 השנים האחרונות, ובג"ץ מפריע לה לממש את התמורות שחלו בה באמצעות חוקים חדשים, שישקפו אותה נאמנה. אנו, הליברלים, מברכים על כך, אבל עלינו להכיר בעובדה שבג"ץ משקף את ערכינו, כמיעוט, ולא את ערכי האומה העכשווית.

התרעומת המוסרית על מתקן חולות היתה נחלת קומץ בלבד בציבור הישראלי. הרוב היו אדישים במקרה הטוב, או מלאי שנאה גזענית כלפי מבקשי המקלט מאפריקה במקרה הרע. כעת מתברר, שהרוב בבג"ץ נמנה עם הקומץ הזה. הקפדה על זכויות אדם ועל דמוקרטיה היא כיום עניינו של קומץ בישראל. כוחו של בג"ץ איננו פרופורציונלי לאחוז בציבור שמזדהה עם פסיקותיו, בלשון המעטה. למעשה, כוחו עומד ביחס הפוך למעמדו הציבורי. זה כמובן מטעה מאוד. כשבג"ץ פוסק, הליברלים חוגגים. כי הם מדמים שעוד יש להם כוח לעצור את הטירוף.

אבל כמה זמן תחזיק מעמד אנומליית בג"ץ? אלה מן הסתם פרכוסי הגסיסה, או שירת הברבור, של מוסד אנכרוניסטי זה.

Commentaires

מיד נדגיש: אין שום פסול במינוי של שופטים "שהטיקט" שלהם הוא ליברליות [ואפילו – אולטרה ליברליות] ואקטיביזם שיפוטי. אבל יש פסול חריף ביצירת הרכב שיפוטי מונוליטי בבית המשפט העליון, בו כולם עשויים מקשה אחת, כולם מעור אחד, קיבעון מחשבתי ללא פלורליזם מחשבתי, וללא המתח (והאיזון הכל כך חשוב) בין האסכולות השיפוטיות השונות, אלה האקטיביסטים ומולם השמרנים הדוגלים באיפוק ובריסון שיפוטי של בית המשפט העליון בכל הנוגע לחקיקת הכנסת או בהחלטות הממשלה. לצד הנשיא האולטרה אקטיביסט פרופ' ברק -  תמיד היה ניצב על המשמר בר פלוגתא שווה ערך - בדמות המשנה לנשיא, השופט אלון ז"ל, וכך בכל דור ודור. 

עד עתה. ומעתה – השתלטות ליברלית על בית המשפט העליון. 

והנה, הפלא ופלא: רגע לאחר ששני המינויים הליברלים-האקטיביסטים לעליון אושרו, "שוחרר" -בהפתעה גמורה - לאוויר העולם פסק דינו של בג"ץ אשר ביטל את החוק שחוקקה הכנסת בעניין החוק למניעת הסתננות אל גבולות מדינת ישראל תוך מתן הוראה לשחרר את השוהים במתקן "חולות". 

האם מועד פרסום פסק הדין בעניין המסתננים היה צירוף מקרים? תלוי את מי שואלים. 

 

פסק דינו של בג"ץ הוא היותו פסק דין אחרון של השופטת עדנה ארבל. ובהערה שלא לעניין: זה מוצדק? האם זה תקין לעכב מתן פסקי דין בשל כל מיני טקסים? האם העיכוב במועדי פרסום פסקי הדין בבית המשפט העליון לא נוגד – קוטבית - את ההנחיות הנוקשות של  בית המשפט העליון לבתי המשפט הנמוכים יותר "להילחם בסחבת" ולא להתיר שום עיכובים ושום דחיות במועדי הדיונים או בפרסום פסקי הדין? או שמא מדובר בסטנדרטים מסוג אחד (מחמירים ונוקשים) לבתי המשפט הנמוכים, וסטנדרטים מסוג אחר (מקילים ונזילים) לבית המשפט העליון? 

ואולי מדובר בקונספירציה שקולה ומחושבת היטב (כזו הלקוחה הישר מ"בית הקלפים") לפיה מועדי פרסום פסקי הדין בבית המשפט העליון הם בסך הכל כלי בארגז הכלים הפוליטי של בית המשפט העליון, שנועד, למשל, "להרדים" את חברי האגף השמרני בוועדה למינוי שופטים, כך שבשקט בשקט, ומבלי משים, מונו להם "מתחת לראדר" שני שופטים סופר ליברלים/ אקטיביסטים – ורק לאחר שתם ונשלם המינוי של השניים –פורסם פסק דינו של בג"ץ – שביטל שוב  חוק נוסף שחוקקה הכנסת. 

קונספירציה בעליון?  - חילול הקודש! הס! 

כנראה שהמדובר בלא יותר מצירופי מקרים תמימים- ותו לא.

Ajouter un commentaire

Image CAPTCHA