guy.fitoussi

Par guy.fitoussi le 27/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 3 mois

מיעוט סגור ואכזר המחזיק בתקשורת ובמוסדות המדינה וכל מה שאסור לאחרים מותר רק לו.

ההבדל: העלאווים לא נוהגים להתעטף בגלימות שחורות ולהטיף יומם ולילה על חופש שוויון דמוקרטיה ואלוהי הנאורות.‬

היועמ''ש מונע חקירת שופט על הכאת ילדיו

www.nrg.co.il

‫היועץ המשפטי לממשלה, עו''ד יהודה וינשטיין, סירב למספר פניות שהגישה לו המשטרה בבקשה לבדוק חשדות, לפי...

Par guy.fitoussi le 18/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 4 mois

Le Conseil constitutionnel s'est prononcé le 15 février 2013 sur les protestations dirigées contre les opérations électorales auxquelles il a été procédé en juin 2012 dans six circonscriptions des Français établis hors de France pour l'élection de députés à l'Assemblée nationale.

Mme POZNANSKI-BENHAMOU, élue dans la 8ème circonscription des Français établis hors de France (Italie, Malte, Saint-Marin, Saint-Siège, Chypre, Grèce, Turquie, Israël), a vu son compte de campagne rejeté par la CNCCFP. Elle avait réglé directement, sans le truchement de son mandataire financier, une part substantielle des dépenses engagées en vue de l'élection, en méconnaissance des dispositions du troisième alinéa de l'article L. 54 du code électoral. Eu égard au caractère substantiel de l'obligation méconnue, le Conseil constitutionnel a déclaré Mme POZNANSKI-BENHAMOU inéligible pour une durée d'un an. Les opérations électorales dans la 8ème circonscription des Français établis hors de France ont par suite été annulées.

À la suite de décisions de la CNCCFP rejetant leur compte de campagne, le Conseil constitutionnel a déclaré inéligibles pour une durée d'un an MM. TREUILLE et SERVAN-SCHREIBER, candidats dans la 1ère circonscription des Français établis hors de France, et MM. TAIEB et KARSENTY, candidats dans la 8ème circonscription; ceux la meme qui se presentaient comme les favoris de cette élection!

Le Conseil constitutionnel a, par ailleurs, rejeté les requêtes dirigées contre les opérations électorales dans les 2ème, 4ème, 6ème et 7ème circonscriptions des Français établis hors de France pour l'élection de députés à l'Assemblée nationale.

À l'occasion de l'examen de la protestation formée contre les élections dans la 6ème circonscription des Français établis hors de France, le Conseil constitutionnel a également rejeté une question prioritaire de Constitutionnalité qui avait été posée par le requérant et qui visait les articles L.O. 328 et L.O. 329 du code électoral (décision n° 2012-4580/4624 AN). En effet, le Conseil constitutionnel avait déjà déclaré ces dispositions conformes à la Constitution dans sa décision n° 2011-628 DC du 12 avril 2011.

À la suite des élections législatives de juin 2012, le Conseil constitutionnel avait été saisi de 108 protestations dirigées contre les opérations électorales dans 84 circonscriptions. La totalité de ces protestations a désormais été jugée par le Conseil constitutionnel et a conduit à l'annulation des opérations électorales dans sept circonscriptions.

Accès aux décisions :

Voir le tableau du contentieux (requêtes contestant une élection)

Voir le tableau des saisines CNCCFP (comptes de campagne)

Par guy.fitoussi le 18/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 4 mois

היקף הפרשיות שמתגלות בארץ במשך שבוע על ריקבון מערכת המשפט אינן מתפרסמות לאורך שנה שלמה במדינות מערביות מתוקנות,זאת כאשר התקשורת אצלנו אינה מצטיינת בעצמאות ובביקורת יתר, וזה רק קצה הקרחון, אני מציע פשוט לסגור את מערכת המשפט ולחזור בארץ לעידן המערב הפרוע, לפחות סיכויי הצדק יחולקו שווה בשווה בין כוווולם....

Par guy.fitoussi le 14/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 4 mois

2. הסוגיה המהותית ביותר שמונחת כאן היא הפעלתו של ערוץ הרמטי - כמעט ללא נקודות יציאה או מגע עם האנושות - במסגרתו ביצעה מדינת ישראל העלמה מוחלטת של אזרח ישראלי-אוסטרלי שפעל מטעמה, עד למותו בנסיבות משונות וחשודות.

3. העיסוק בפרשה במונחים של "טפשות" מחטיא את העיקר ומטשטש את החומרה. זה עיסוק טכני בעיקרו. כל השאלות בנוסח "האם נכון היה לפרסם או לא לפרסם, ובאילו תנאים" יכולות לחכות. מה שעומד על הפרק הוא ליבת החיים של הפרט במדינה דמוקרטית.

4. הגורם המטריד והבעייתי ביותר בסיפור הוא מערכת המשפט הישראלית. לא המוסד, לא השב"כ, לא השב"ס ולא התקשורת. מערכת המשפט היא הריבון. היא המערכת היחידה שידיה לא כבולות, שאין עליה אילוצים וחסמים. אין עוד מלבדה. המערכת הזו מעלה באופן חמור מאוד בתפקידה, ושיתפה פעולה עם הממסד הבטחוני בהליך קטסטרופלי, עם תוצאות קטסטרופליות.

http://www.abc.net.au/news/2013-02-14/shedding-light-on-the-case-of-pris...

http://blogs.haaretz.co.il/urimisgav/357/

לראשונה יש לנו לדעתי פרשה מהחמורות ביותר שידעה המדינה אשר פגעה בנשמת אפה של הדמוקרטיה ופגעה בביטחון המדינה ואשר מוכיחה כי תפקידה הראשון של מערכת המשפט בישראל אינה להגן על אזרחיה אלה תפקידה לחפות על מעשיהם הפלילים של ראשי השלטון כפי שמתגלה לאורך כל הדרך בפרשת סירילקרן-מרטין שלאף. מכאן ניתן להבין מדוע התאמץ וינשטיין למנוע הקמת גוף ביקורת חיצוני על הפרקליטות ומדוע רק בישראל שופטים הינם חסינים מפני ביקורת על מהות החלטותיהם השיפוטיות. במצב דברים זה לא נותר לנו אלא להתנער מהשלטון הבריון הרומס מחד ביד קשה ביותר כל זעקת מחאה מצד אזרחיו ומאידך מקיים דין נפרד לאצולה השלטת

5. הנה שתי שופטות שזהותן ידועה לנו שהיו מעורבות בפרשה. האחת היא נשיאת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, הילה גרסטל, שחתמה על צווי איסור הפרסום בנושא. השנייה היא דפנה בלטמן-קרדאי, נשיאת בית משפט השלום בראשל"צ, שמונתה (וסיימה באיחור ניכר) לחקור את נסיבות מותו של זיגייר-אלון. פועלן ושיקול דעתן עוד יעמדו למבחן. אבל עוד לפני העיסוק בשתי השופטות הנכבדות, בלב הפרשה קיים הרכב שופטים עלום - ההרכב שדן בעניינו של זיגייר-אלון: "תיק פשע חמור 8493, מדינת ישראל נגד פלוני אלמוני". בואו נראה מה אנחנו יודעים על ההרכב הזה.

6. מדובר בהרכב של שלושה שופטים. כך זה בתיק פשע חמור. זה הרכב שבסמכותו להטיל על הנאשם מאסר עולם, ובמקרה תאורטי של הרשעה בבגידה או בסיוע לאויב בזמן מלחמה - גם עונש מוות (אלא שאז נדרש לשבת בראש ההרכב שופט עליון. סביר להניח שזה לא קרה בהרכב הנדון).

7. על פי המספר הקטלוגי של התיק, מדובר בכתב אישום שהונח לפני ההרכב במרץ 2010. זייגר-אלון מצא את מותו בדצמבר 2010. כלומר מדובר בהליך שיפוטי שארך תשעה חודשים, ולא הגיע לידי סיום. הנאשם מת לפני הכרעת דינו. המשמעות היא דרמטית, ואל תתנו לאף אחד להשכיח ממכם בימים הקרובים את הפרט הזה: זיגייר-אלון (כמה נוח לקרוא לו פלוני-אלמוני) מצא את מותו בעודו חף מפשע. כמו כל נאשם, עמדה לו חזקת החפות כל עוד לא הוכח אחרת.

8. הרכב השופטים העלום החליט לנהל את תיק 8493 באפלה. לא מאחורי דלתיים סגורות, כמקובל בתיקים בטחוניים רגישים. באפלה מוחלטת. כאילו לא היה ולא נברא תיק כזה. תיק שמתנהל באפלה לא יכול מעצם הגדרתו להתנהל כמשפט צדק. הסכמת המשפחה, אולי הנאשם עצמו, ממש לא רלוונטית כאן. כל אדם סביר או משפחה סבירה היו מסכימים להצעת/המלצת מערכת הביטחון לנהל את התיק באיפול. מן הסתם הסבירו להם שזה יאפשר עסקת טיעון, שזה ימנע מבוכה מהם ומהקהילה היהודית באוסטרליה, שזה יאפשר לאשה ולילדים להמשיך בחייהם. זה לא משנה ולא רלוונטי. כשמשפט מתנהל באפלה, הכוח של התביעה מתעצם והופך לבלתי מוגבל. כוח בלתי מוגבל הוא דבר משחית.

9. הרכב השופטים, אם כך, אפשר לנהל משפט נגד אזרח ישראלי - שעד רגע מעצרו נמנה על כוחות הביטחון של המדינה - בתנאי קיצון. מהם תנאי הקיצון? אפלה מוחלטת, איסור פרסום גורף, ותנאי מעצר קשים מאין כמוהם של בידוד מוחלט. ההליך נוהל בצורה הזו במשך תשעה חודשים, וכאמור לא הגיע לסיומו.

10. לנאשם סופקה הגנה משפטית. לכאורה מכובדת. ייצג אותו צוות של שלושה פרקליטים, בראשות עו"ד רועי בלכר. זה צוות ממשרדו של אלי זהר. משרד גדול, מבוסס ומקושר. משרד שמעורב עד צוואר בהון-שלטון, כלומר תיקים פוליטיים וכלכליים כבדים. למשל משפטו של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט. בלכר נמנה על פרקליטיו של אולמרט. מדובר אם כן בצוות פרקליטים שנרצה להניח שסיפק לנאשם הגנה משפטית מקצועית וראויה. אבל לדבר אחד הצוות הזה בהגדרה לא היה ולא יהיה מסוגל: להפוך שולחן. לשבור את הכלים. למה? כי הוא בשר מבשרה של המערכת. הוא מנהל באופן שוטף תיקים שקשורים לשב"כ. הוא פועל בתוך כללי המשחק. אלא שכאן הכללים היו לא חוקיים ולא חוקתיים. במדינה דמוקרטית וחוקתית לא מעלימים אנשים באמצע החיים, ולא מנהלים להם משפט באפלה.

עשו את זה בעבר, כאן ובמקומות אחרים. זה היה אמור להיפסק. לפני עשרים שנה. ב-1992 נלחם חבר הכנסת דאז, דדי צוקר, מלחמת חורמה במערכת הביטחון בעניין הזה. ביושבו כראש ועדת חוק, חוקה ומשפט, נאבק צוקר כדי לשנות מציאות שבה ישבו בבתי הכלא הישראלים לא פחות מעשרה נאשמים בזהות בדויה. צוקר הצליח. אחת התוצאות הייתה חשיפת פרשת מרקוס קלינברג. אבל ההנחה שהשתרשה מאז במשפט הישראלי ובתקשורת הישראלית הייתה שבישראל לא מעלימים יותר אנשים. ניתן לשפוט אותם, גם מאחורי דלתיים סגורות. ניתן להעניש אותם בחומרה. אבל לא ניתן להעלים אותם. הטיעון שזו הייתה הדרך היחידה לשפוט את זיגייר-אלון בלי לשרוף ערוצים וסוכנים אחרים לא תקף. אם זה היה המצב, עמדה בפני המערכת עוד ברירה: לא לנהל משפט. להפסיק את עבודתו של הנאשם, לסגור עסקה עם תנאים מגבילים, ולהמשיך הלאה. בעולם הפלילי והמשטרתי מקבלים החלטות כאלה על בסיס יומי. מוותרים על הרבה הרשעות בשביל לא לשרוף סוכנים, משת"פים ושוטרים סמויים. שוקלים מה עדיף על מה, נושכים שפתיים ומוותרים על אחת הכפות של המאזניים. אם העבירה של זיגייר-אלון הייתה עד כדי כך חמורה עד שהתחייב משפט, המחיר היה לנהל אותו במסגרת הכללים.

זה המקום להבהרה חשובה: ההגנה המשפטית שסופקה לזיגייר-אלון אינה הגנה אמיתית. היא מזכירה הגנה מטעם, נוסח משפטי הטיהור של סטאלין. מעבר למה שכבר הוסבר כאן, ביסודה עומדת נקודה משמעותית: כדי לנהל תיק כזה, על ההגנה ליהנות ממעמד של שותפות סוד. כלומר לעבור סיווג בטחוני. את הסיווג הבטחוני מעניק השב"כ. אותו שב"כ שמנהל את התיק, והוא התובע בפועל. תאורטית, אותו סיווג יכול להישלל מההגנה גם תוך כדי ניהול המשפט, ודאי שאחריו. גם מתן תיקים עתידיים יכול להישלל אם ההגנה התנהגה לא יפה. כלומר מרגע קבלת התיק ההגנה תלויה לחלוטין בתביעה; היא מקור הסמכות. זה מצב אבסורדי, שלא יכול לאפשר הגנת אמת משפטית. זה מצב שמנוגד לדוגמה למציאות המשפטית בשטחים הכבושים, בעייתית ככל שתהיה, שבה לנאשמים פלסטיניים יש זכות להיעזר בעורכי דין לוחמניים, שאינם ניזונים מידה של המערכת.

11. הביטו רגע בתמונה של המנוח זיגייר-אלון. זה אקט חשוב. אתם רואים בחור צעיר ונאה. יש לו פנים. בתמונות אחרות אתם רואים אותו בחברת אשתו ובתו. אתם מחברים לתמונות הללו את האינפורמציה הרבה שהתפרסמה ביומיים האחרונים אודות הנאשם, ופתאום הוא כבר לא פלוני-אלמוני. הוא בן אנוש. הוא אזרח ישראלי. ועוד כזה שסיכן את חייו לטובת בטחון ישראל. ייתכן שסרח, או פישל, או טעה, או אפילו בגד בצורה נוראה (אגב, זה ממש לא המקרה, ראו בהמשך). אבל הוא מישהו שהייתם רוצים שייערך לו משפט צדק. אחרת אינכם מבינים את ליבת החיים במדינת חוק דמוקרטית. עו"ד מיכאל ספרד, שייצג נאשמים וארגונים רבים אל מול המדינה, אמר לי הבוקר כי "העובדה המטרידה ביותר בפרשת האסיר איקס היא שנמצאו שלושה שופטים של בית משפט מחוזי כלשהו, שגדלו והתחנכו בישראל על ערכי משפט דמוקרטיים וליברליים, אבל הסכימו לנהל משפט סודי שהציבור אינו רשאי לדעת שהוא כלל מתקיים. הדבר הזה הוא בגדר זוועה משפטית והפרה של עקרון העל שבלעדיו לא ייתכן משפט צדק - פומביות ובקרה ציבורית. שופט שמתבקש לנהל משפט בתנאים כאלה היה חייב לסרב והוא גם הגורם היחיד בכל הפרשה שנהנה מחירות המאפשרת ומחייבת אותו לעצור את הטירוף".

12. הבעיה היא שאותו ערוץ ההרמטי שבאמצעותו הועלם זיגייר-אלון מאפשר תיאורטית כל תסריט, מהקל אל הכבד. זו טבעה של אפלה. איזה תסריטים? חשד שווא. טפילת אשמת שווא. הפללה. סגירת חשבונות. נקמנות. הפרזה. משפט לא הוגן. לחץ פיזי ונפשי מעבר לגבולות הסביר. דחיפה להתאבדות. סיוע להתאבדות. הוצאה להורג. מזעזע? מאוד. איך מונעים תסריטים כאלה? על ידי מנגנוני פיקוח ובקרה. המנגנונים הללו שותקו והושתקו בפרשה הזאת. לכן מדובר בקטסטרופה. מבחינה משפטית, האזרח הישראלי זיגייר-אלון הופקר למותו.

13. עם כל הכבוד לגיחוך הקולקטיבי של 48 השעות האחרונות בדבר הניסיונות למנוע את פרסום המידע על הפרשה, צריך להזכיר: רק התחקיר האוסטרלי העיקש, מופת עיתונאי של התחקירן טרבור בורמן ורשת abc, שבר את חומת ההשתקה והשתיקה. התקשורת הישראלית התנהגה כולה כילד טוב ירושלים, צייתה באופן גורף לצו איסור הפרסום ונמנעה מלהפר אותו אפילו אחרי דליפה של 45 דקות במהלך 2010 (ידיעה באתר ynet שהורדה מהאוויר). ובכן, הצייתנות והפטריוטיות לא הוכיחו את עצמן. מבחינה עיתונאית, זיגייר-אלון הופקר למותו.

14. האם הוא הופקר למותו גם פוליטית? בעקבות אותה דליפה פנה נבחר ציבור בעל מצפון, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין. במכתב רשמי שנשלח ביוני 2010 טען הורביץ כי "יש להבהיר: החזקת אסיר או עצור לאורך זמן בניתוק מוחלט מכל אדם ומהעולם החיצון, היא רבת סכנות. מעבר לחשש הכבד לפגיעה בזכויותיו השונות של אדם, שאין לו שום קשר עם העולם החיצון, הרי דו"ח של שב"ס והמשרד לביטחון פנים קבע כי כליאה מתמשכת בבידוד גורמת לשורה של פגיעות גופניות ונפשיות, עד כדי תגובות פסיכוטיות עמוקות... מעבר לתנאי הבידוד, אין לקבל איפול מוחלט וגורף על מעצרו של אדם ואולי אף על העמדתו לדין. מעצרים ומשפטים חשאיים אינם קבילים במדינה דמוקרטית חופשית; הם מאיימים באופן ממשי על שלטון החוק ופוגעים באופן עמוק באמון הציבור במערכת המשפט. לאור האמור, אבקש את התערבותך המיידית לבדיקת פרשה זו, על כל היבטיה".

15. בעקבות המכתב התקשר אל הורוביץ טלפונית רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי. נזרי הבטיח להורביץ כי המערכת עוקבת אחר העצור והמעצר, ומפקחת עליו. לפיכך גם משרד היועמ"ש נדרש כעת להבהיר את חלקו בפרשה. הורוביץ אמר אתמול ל"משגב לעם" כי "הפרשה הזו שוב מוכיחה, למי שעדיין זקוק להוכחות כאלה, עד כמה בעייתית ומסוכנת כליאה של אדם בבידוד מוחלט. במקרה הנוכחי, חברו לכך עוד שני אלמנטים קריטיים: תהליך משפטי תחת איפול תקשורתי מלא, והחזקה באלמוניות גמורה תחת זהות בדויה, כך שאפילו הסוהרים במתקן הכליאה לא ידעו מי האיש שנמצא שם. שימוש בצרכי ביטחון' כנימוק להחזקת אדם בתנאים כאלה, תוך פגיעה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר, מטיל עול ואחריות הרבה יותר כבדים על הרשויות. במקרה של תנאי משפט וכליאה קיצוניים שכאלה, יש חובה עצומה על המערכת להקפיד ולבדוק ולוודא מה מצבו של האיש, בכל עת. גם משום שאין שום גורם אחר שיכול לעשות, כי הרי האיש שרוי באלמוניות מוחלטת ובבידוד מוחלט. האם החובה הזו מולאה? אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה ב-19 ביוני 2010 . בעקבות זאת, שוחח עמי באופן רשמי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והבטיח כי העניין נמצא תחת ביקורת מלאה ותחת פיקוח, ואין מצב של 'אסיר במחשכים', והם דואגים לכך. רק אמש, בעקבות הפרסום באוסטרליה, הבנתי כי מספר חודשים לאחר פנייתי ליועץ המשפטי ולאחר הרגעותיו, האיש מצא את מותו. אני לא קיבלתי על כך שום הודעה, למרות שפניתי בעניינו ולמרות שהובטח מה שהובטח. ה'הכל בסדר' המפורסם שוב התברר כשום דבר לא בסדר. כעת צריכה להיערך חקירה יסודית של נסיבות הכליאה ונסיבות המוות. ובעיקר כדאי שכולנו נבין עד כמה השימוש הגורף בנימוקי ביטחון ביחס להליך משפטי, פרסום תקשורתי, או מאסר וכליאה, עלול לגרום לתוצאות טרגיות ביותר. שימוש בנימוקי ביטחון, איפול, צנזורה, וצווי איסור פירסום, לא רק שלא אמורים להקל על המערכת, אלא מחייבים אותה ליתר-זהירות וליתר-אחריות, כי הם נותנים בידה כוח עצום".

(צילום: סטיב יארו, מלבורן).

16. הגענו למותו של האסיר איקס. בן זיגייר-אלון מצא את מותו בכלא איילון ב-15.12.2010. ששה ימים אחרי יום הולדתו ה-34, ארבעה ימים אחרי הולדת בתו השנייה. וחשוב מכל: יום אחרי פגישה עם עורך הדין אביגדור פלדמן. לפלדמן פנה איש קשר מטעם המערכת, לאחר שאשתו של זיגייר-אלון ביקשה חוות דעת נוספת בעניינו. על הפרק באותם ימים עמדה סוגיה קריטית מאין כמוה לעתידם של בני הזוג: עסקת טיעון (לאשתו של זייגר-אלון, כיום אלמנתו, התאפשר לפגוש את בעלה במהלך המעצר תחת שבועת סודיות). הנאשם עמד בפני החלטה - האם לנהל משפט צדק בבית משפט ישראלי, או להיענות להצעה לחתימה על הסדר טיעון ללא משפט.

17. על העבירה שבה הואשם זיגייר-אלון ניתן לומר שהיא בעייתית מבחינת השלכות, לא מבחינת כוונות. לא מדובר בבוגד שמכר סודות מדינה לגרועים באויבי ישראל ממניע כספי או אידיאולוגי. מדובר בעבירה של התרשלות, בשוגג וללא כוונת זדון, שבעקבותיה עלול היה להיגרם נזק מסוים לביטחון ישראל. על פי המידע שהצטבר אצלי, לא מדובר בעבירה הרת גורל, ותגובת המערכת אליה הייתה בלתי פרופורציונית. עובדה שמחזקת מאוד כיוון זה הנה קיומה של עסקת טיעון שהונחה על השולחן; בפני מי שביצעו עבירת בגידה וריגול חמורה באמת לא מניחים עסקאות טיעון. אלא שסעיף ה"בגידה" בספר החוקים הישראלי מודר בצורה מרחיבה מאוד, ומאפשר להכניס כמעט כל פגיעה בביטחון ישראל תחת כנפיו (זו אותה רוח שבסיועה מרשיעים מאז התפוצצות הפרשה את זיגייר-אלון בשיח הציבורי הישראלי. בקרב הקהל הרחב הוא כבר סומן כ"בוגד", ולכן אין טעם ממשי לדון בנסיבות כליאתו ומותו).

18. לזיגייר-אלון הוצעה אם כן עסקת טיעון קשה, שמשמעותה בפועל מאסר ממושך מאוד. אשתו וצוות הפרקליטים שמינתה לו המדינה המליצו לו לקבל את ההצעה ולהימנע מניהול משפט. הוא היסס והתלבט. בפגישה עם פלדמן הוא ביקש לבחון את האופציות העומדות בפניו, ונטה להתעקש על ניהול משפט. הוא היה מודאג ונסער, אבל חיוני ומעשי. הוא לא גילה סימני דיכאון ולא סממנים פסיכוטיים. פלדמן הסביר לו שאין לו אפשרות מקצועית לייעץ בלי לעבור על חומר הראיות. מיד לאחר הפגישה הוא פנה לגורמים המתאימים כדי להסדיר עיון בחומר הראיות, אלא שלמחרת נמסר לו כי אין בכך טעם. הנאשם מת.

19. אפשר להעלות על הדעת מצב שבו אדם, שמצוי גם כך בתנאי מעצר קיצוניים, עומד בפני דילמה גורלית ומאימת ההכרעה בוחר לשלוח יד בנפשו. אפשר גם להעלות על הדעת תסריטים אחרים. וכמובן לתהות מה הסבירות לכך שיתאבד ארבעה ימים אחרי הולדת בתו, ומייד אחרי שפגש עורך דין לטובת חוות דעת נוספת, תוך שהוא מגלה חיוניות ומעשיות ונוטה לבחור בקיום משפט. המוח מתפוצץ, הדמיון מתפרע. כשמנהלים תיקים באפילה, הכל הולך. באוסטרליה מדברים ביממה האחרונה בגלוי ובפה מלא על האופציה שזיגייר-אלון לא בחר למות אלא הומת. זה כמובן לא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית. לכן נדרשת בישראל חקירת נסיבות מוות מיידית עם מותו של אסיר. כל אסיר. זה מעוגן בחוק. זו לא איזו פריבילגיה, או גילוי של אצילות ורגישות מטעם המערכת. חקירת מותו של זיגייר-אלון בידי השופטת בלטמן-קרדאי ארכה שנה וחצי. זה פרק זמן בלתי סביר בעליל. ההכרעה בעניינו הייתה שהתאבד. מכאן ואילך יורד לכאורה העיסוק לרמת הפיקוח והכשלים בהשגחה (בידוד, תא מצולם 24 שעות וכו'). אבל לאור כל מה שתואר כאן, זה לא מאוחר מדי אלא גם מעט מדי. הפרשה הזו חייבת להסתיים בוועדת חקירה ממלכתית. יש כאן מקבילה לפרשת קו 300. לציבור הישראלי מגיעה הבהרה האם יש בבתי הכלא של המדינה גם אסיר y ואסיר z. לציבור הישראלי מגיעה הבהרה איך כל מנגנוני הבקרה והפיקוח קרסו, ואיך דואגים שכשל מערכתי כזה לא יחזור על עצמו. לפיכך אני קורא בזאת להקמת ועדת חקירה ממלכתית עכשיו.

20. השאלה מי עוד יקרא לכינונה. או במילים אחרות: האם ייתכנו לפרשה השלכות פוליטיות? בינתיים המצב מצטייר כמדאיג עד מייאש. תחילה יש להזכיר כי גם המוסד לתפקידים מיוחדים (במסגרתו פעל זיגייר-אלון) וגם השב"כ (האחראי על ריגול נגדי) כפופים ישירות לראש ממשלת ישראל. מכיוון לשכת רה"מ יש בינתיים שתיקה רועמת. בינתיים כבר החלו פוליטיקאים שונים לעסוק בפרשה ולנסות לנצל אותה לצרכיהם. המוביל הוא כמובן שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שפתח בהסתה נגד הח"כים שפנו שלשום במליאה בשאילתות לשר המשפטים (גלאון, חנין, טיבי). גם ח"כים אחרים מהימין הצטרפו אליו, רוכבים על הטיעון של "פגיעה בביטחון המדינה". נמנית עליהם דוברת צה"ל והצנזורית הראשית לשעבר, מירי רגב. זה כמובן קשקוש פופוליסטי. מצער מאוד לגלות שגם כאן מתנהלת חלוקה אוטומטית של ימין-שמאל. גם לח"כים מהימין הפוליטי אמור להיות אינטרס עליון לשמור על חזקת החפות, על הזכות למשפט צדק ועל אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל; ביטחון המדינה נובע משם לא פחות מאשר מטנקים ומטוסים. אף אזרח ישראלי לא יכול לישון בשקט במדינה שבה מתרחשת פרשה כמו פרשת האסיר איקס.

משגב מבינתי

Par guy.fitoussi le 14/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 4 mois

« le chef du Mossad et la responsable de la censure se range maintenant du cote de la publication de l'affaire. L avocat Avigdor Feldman dit ce matin que l'agent du mossad ben Zyegier prétendais être innocent et qu'il l a vu la veille de sa mort et qu'il n'avait pas l'air du tout brisé mais plutôt prêt a se battre pour prouver son innocence. Dans quelle circonstance est il mort et pourquoi, voila la question... »

rappel: « Le monde publie ce soir un article sur l'affaire... Le mystérieux "prisonnier X" qui embarrasse Israël Le Monde.fr | 12.02.2013 à 22h36 Une chaîne australienne a exhumé l'histoire d'un mystérieux prisonnier qui s'est suicidé dans une prison israélienne sans que personne ait jamais révélé son nom ou les raisons de son incarcération. Un documentaire de la chaîne australienne ABC affirme qu'un mystérieux prisonnier, qui s'est suicidé en 2010 dans une prison de haute sécurité en Israël, aurait été un citoyen australien recruté par le Mossad, les services secrets israéliens. L'homme, âgé de 34 ans au moment de sa mort, s'appelait en fait Ben Zygier et était originaire de Melbourne. En Israël, il se faisait appeler Ben Alon ou Ben Allen. Un mystère total entoure toujours l'incarcération et la mort de celui qui était jusqu'ici connu comme le "prisonnier X". Selon ABC, sa détention dans la prison d'Ayalon était une affaire si sensible que même ses gardiens ignoraient son nom. Les raisons de son arrestation n'ont jamais été révélées. L'Etat israélien n'a, de toute façon, jamais officiellement reconnu l'existence du "prisonnier X", allant même jusqu'à censurer tout article de presse qui le mentionnait. MASQUE DE FER L'existence de ce mystérieux détenu avait déjà été évoquée au moment de sa mort en 2010 et des organisations de défense des droits de l'homme avaient fait part de leurs inquiétudes à ce sujet. "Il est insupportable de voir que dans un pays démocratique les autorités peuvent arrêter des gens dans le secret le plus total pour les faire disparaître de la scène publique, sans que personne soit tenu au courant de rien", écrivait notamment l'Association israélienne des droits de l'homme. ABC affirme avoir identifié l'homme après avoir appris que son corps avait été rapatrié à Melbourne en décembre 2010 pour y être inhumé. Ces révélations n'ont pas été confirmées par l'Etat hébreu. Mais les services du premier ministre Benyamin Nétanyahou ont immédiatement convoqué des responsables de presse "à la suite de la diffusion à l'étranger d'une enquête concernant cette affaire" pour leur demander de ne pas évoquer une affaire "très embarrassante pour l'une des agences gouvernementales", rapporte le quotidien Haaretz. Peu après, toute référence à l'émission d'ABC avait disparu de la plupart des sites d'information israéliens. Si une telle censure est assez inhabituelle en Israël, où les médias sont généralement libres de citer des sources étrangères sur des affaires controversées, ce fut déjà le cas en 2010 lorsque le site Ynet avait évoqué cette affaire, comparée à l'histoire du Masque de fer. L'article avait été rapidement retiré du Web sur injonction des autorités. Le black-out médiatique n'a pourtant pas tenu face aux questions des députés israéliens, qui ont publiquement demandé des explications au gouvernement à la Knesset. "Y a-t-il des personnes dans nos prisons dont la détention est gardée secrète ? Quels sont les mécanismes de supervision pour ce type d'incarcérations ? Y a-t-il des possiblités pour une supervision parlementaire ?", a par exemple demandé l'élu Dov Henin. "Cette question ne relève pas des prérogatives du ministère de la justice, a répondu le ministre Yaakov Neeman. Il ne fait aucun doute que si cette information est fiable, c'est une chose qu'il faudrait vérifier." http://www.lemonde.fr/proche-orient/article/2013/02/12/le-mysterieux-pri...

Par guy.fitoussi le 13/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 4 mois

בתוספת ספרו של רון ניסוולד

Fiche de lecture

Les antiphilosophes de Ron Naiweld (Armand Colin 2011

L'homme est né bon, c'est la société qui le corrompt disait Rousseau. En cela il reprenait à son compte l'enseignement des philosophes grecs pour qui l'autorité morale qui se trouve dans l'homme est qualifiée de divine. Il s'agit d'une faculté (le logos) ou d'un principe (l'hégémonikon stoïcien) qui habitent (sic) l'intérieur de l'individu. Cette thèse sur la présence divine en l'homme peut servir de fil conducteur à la plupart des discours philosophiques de l'antiquité, nous enseigne l'auteur. Certes les rabbins font usage des termes hébraïques correspondant à l'âme Néshama ou Nefesh mais ni l'un ni l'autre ne renvoie ou logos grec. L'homme rabbinique est essentiellement neutre. Il n'est pas doté d'une raison divine qui le dirigerait « automatiquement » vers le bien. L'homme rabbinique est doté de la possibilité de choisir entre la bonne et mauvaise conduite. Il n'est pas initialement conditionné à faire l'un ou l'autre et plus encore :

Les rabbins placent à l'intérieur de l'homme un agent malveillant qui l'incite à agir contre la loi, le mauvais penchant ou Yetser Hara. Ainsi, ils parviennent à expliquer pourquoi l'homme qui se voit pieux éprouve toujours le désir de transgresser la loi et même plus. Plus cet homme est pieux plus son désir est grand d'enfreindre la loi. Le terme mauvais penchant et en outre introduit dans cette littérature dans le cadre d'un vision pessimiste qui voit en l'homme un être faible, enclin par nature à pêcher et prédisposé à agir contre la volonté divine. Ainsi, la disposition innée de l'homme est naturellement mauvaise ; mais cela suffit-il à justifier l'intitulé même du livre « Les antiphilosophes » pratique de soi et rapport à la loi dans la littérature rabbinique classique. On a du mal à adhérer à cette position. Certes, l'auteur cite des passages du Talmud Babylonien selon lequel s'il est permis d'apprendre à sa fille le grec pour qu'il lui serve d'ornement, il est interdit de le faire à l'égard d'un garçon, ce qui laisserait sous-entendre que l'apprentissage de la sagesse grecque et bannie (traité Sotah). Il affirme également, sans nous convaincre tout à fait, que les rabbins constituent une classe antiphilosophique en ce qu'ils proposent une vision contestataire et alternative du rapport entre l'homme et la morale (p.229). Les développements relatifs aux rapports Maître-disciple, ou alors, ceux relatifs à la mystique juive/ou bien les souffrances et l'au-delà, ou alors la littérature du vestibule et du palais que Maïmonide qualifiait de falsification de l'époque bysantine, ce qui parait établi aujourd'hui par les historiens modernes Graetz et Bloch, semblent redondants _ sauf à préciser que Gershon Scholem considérait cette littérature comme une prolongation de l'éthique rabbinique,qui, elle-même, considérait cette littérature comme dangereuse_, par rapport au sujet traité et même lorsque l'auteur se propose d'établir une comparaison réelle et efficace entre la philosophie et la littérature rabbinique classique, on reste encore sur sa faim. C'est ainsi que l'auteur lui-même reconnaît que « comparer les discours rabbiniques à l'ensemble des discours philosophiques de la fin de l'antiquité nous oblige à produire des généralisations qui seront sans doute peu appréciées par les spécialistes de la philosophie antique... la comparaison doit être menée d'un point de vue relativement élevé au risque d'occulter plusieurs faits et divergences au sein de chaque discours ». Aussi peut-on se poser la question de savoir pourquoi cette comparaison n'est pas menée à l'encontre de l'ambition même de l'auteur et du titre de son ouvrage, mais cela n'est pas tout. Faire croire que dans le peu de comparaison faite entre la littérature philosophique et la littérature rabbinique, la différence majeure se situerait dans l'acceptation de la loi par les uns pour accéder à cette sagesse divine et la défiance envers cette loi ne résiste pas à l'examen des faits ; lorsque par exemple, Platon nous raconte que Socrate au lieu de fuir, comme il avait l'occasion de le faire décide de boire la cigüe plaçant par cela la loi, même celle qu'il estime inique, au-dessus de sa propre raison ou volonté, c'est bien en toute logique, par rapport à l'enseignement qu'il professait. A contrario, lorsque l'auteur cherche à nous faire croire que le logos, la raison, voire la pensée, est absente de l'étude rabbinique, il est difficile d'adhérer à cette thèse, au regard même de quelques passages cités dans le livre comme celui où l'auteur fait part de la nécessité de recourir à la raison et à la logique face à une controverse rabbinique et non aux miracles ou à la prophétie, (l'on ne prête aucune attention à la voix céleste)-(traité Kiddouchim. P.30.31- "אמר רבי ירמיה: כבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחים בבת קול"). Ainsi, comme Platon dans la république situe les ressources morales dans la pensée, le judaïsme rabbinique invite également le disciple à des rapports critiques, subversifs et insolents, quelques fois envers son Maître. Sans doute, la critique principale qui peut être émise à l'égard de Ron Naiweld est de chercher à comparer l'incomparable, alors que le philosophe grec recherche en lui-même les traces d'un discours universel qui lui fournira des vérités et des règles de conduite tout comme Paul considérera que la Loi divine est inscrite dans le coeur, la loi morale rabbinique est par définition, extérieure à l'homme et le projet éthique principal de ce dernier n'est plus la découverte de la parole divine dans son âme mais l'intériorisation de cette loi objective. Ici ce sont deux logiques différentes qui s'opposent. L'une religieuse et profondément nationale, l'autre universelle et anti religieuse en ce qu'elle recourt à la raison pure. Hélas, les disgressions sur la repentance ou la conception de la mort dans la littérature rabbinique ne font pas progresser la compréhension du sujet voire l'enlourdisse. Il semble du reste que l'auteur lui-même soit conscient de la difficulté à mener ce travail comparatif et qu'il ne sache pas lui-même où exactement il veut en venir. C'est ainsi qu'à la page 187 du livre, on apprend que l'amour de Dieu dont le corpus juif témoigne est identique à l'amour de la vérité et du bien dont parlent les philosophes. Mais l'auteur qui cherche désespéramment ce qu'il doit et veut démontrer se ravise plus loin page 214, lorsqu'il écrit à la suite d'une longue disgression, que ceci est la manifestation la plus flagrante du postulat rabbinique qui veut que l'étude et la pratique de la loi se réalisent par l'acceptation d'une autorité extérieure et non par la réflexion (centrée sur l'individu), et comme s'il cherchait une nouvelle route ou une nouvelle idée « extraordinaire », il écrit « la réponse biblique place sans réserve la Loi au-dessus de toute considération conjoncturelle, circonstancielle ou individuelle (liée aux envies, besoins ou raisonnements personnels de l'individu) ». En cette période de fêtes des lumières (Hanoucah pour les uns, Noël pour les autres), est-il besoin de rappeler que la fête de Hanoucah a été rajoutée au corpus des fêtes juives suite à un évènement circonstanciel à savoir la souillure du Temple et le « miracle » des bougies. Mireille Hadas-Lebel dans son livre Jérusalem contre Rome (édition du Cerf 2003), livre cité par l'auteur dans sa bibliographie, montre bien comment la littérature rabbinique s'est inspirée d'évènements historiques pour voir dans la conquête de la Judée par Rome, tantôt une volonté divine, tantôt une admiration et tantôt un mépris. Cette vision circonstancielle des choses a bien entendu influé sur les débats des rabbins et des maîtres de l'époque du Talmud. Et comme pour s'excuser de ne pas avoir réussi, finalement, à trouver ou à cadrer son sujet, Ron Naiweld, écrit que « notre analyse peut contribuer aux discussions portant sur les affinités et les divergences entre le système Kantien et la philosophie antique, surtout en ce qui relève du domaine de l'éthique » (page 227) ; si tel était le sujet à notre goût l'auteur aurait dû s'y limiter plutôt que de vouloir ratisser trop large. Plus haut, l'auteur écrit que « la similitude entre le système Freudien et la doctrine rabbinique du mauvais penchant s'ouvre sur les deux dossiers que sont les relations de Freud avec le Judaïsme et avec la philosophie ; « notre analyse peut contribuer à aborder ces deux problématiques sous un angle commun » (page 226), Ron Naiweld ouvre ainsi bien des tiroirs qu'il ne referme hélas pratiquement jamais ce qui constitue selon nous une insulte à l'égard de l'esprit de synthèse et de méthodologie, hérité des lumières et de la philosophie que doit caractériser tout travail scientifique (n'oublions pas que l'auteur est chercheur au C.N.R.S.), le seul intérêt que peut représenter cet ouvrage se situe sans doute dans le remarquable travail de traduction effectué de l'araméen en français, comme le dit lui-même l'auteur dans l'ouvrage dans une note portant sur les textes rabbiniques où il explique que « pour ce travail de recherche nous avons utilisé les traductions françaises, lorsque celles-ci étaient disponibles et nous nous sommes permis de modifier la traduction lorsque nous l'avons jugé nécessaire », mais sans en établir les liens nécessaires avec la philosophie de l'antiquité. Ainsi, semblerait-il hélas que l'intention comparative de l'auteur avec les sources philosophiques n'ait servi que de verni à l'intention véritable, noble en elle-même, de rendre familière la littérature rabbinique à un public de non initié et rien de plus. Pour bien démontrer notre analyse sur les contradictions internes du texte présenté par l'auteur, il nous suffit de le lire jusqu'au bout, dans ses moindres détails, par exemple, la note de bas de page 97 du livre selon laquelle « il s'agit d'un exemple de l'instrumentalisation rabbinique des faits historiques », ce qui nous renvoie à la critique énoncée plus haut sur l'affirmation erronée de l'auteur, selon laquelle aucun élément conjoncturel ou historique n'influe sur la pensée rabbinique qui est, elle-même, l'auteur le souligne bien, issue d'une lutte historique et bien conjoncturelle avec le mouvement Karaïte, (en p.228 du livre l'auteur renchéri en soulignant qu' « en ce qui concerne l'éthique rabbinique il est clair que ces caractéristiques ont évoluées voir se sont transformé au cours des siècles »).

Conclusion

L'auteur termine son ouvrage par ces mots « l'homme se trouvera toujours en dehors de la loi et la seule tâche qui lui incombe, de l'apprendre, de la développer, de l'individualiser et de subjectiver son étrangeté radicale ». Mais de quel homme et de quelle loi s'agit-il donc ? S'il s'agit de l'homme juif religieux alors, sa loi sera probablement la Torah. Mais qu'en sera-t-il de Dupont de Béziers ou de Durand de Lamalou-Les-Bains. Ceux-là n'ont aucune raison de pratiquer les lois du Talmud ou de la Torah. Ceux-là devront « se contenter » de la philosophie que l'auteur semble négliger. Du reste le plan choisi par l'auteur ne laisse que très peu de place à la philosophie en tant que telle, ou dans sa dimension comparative puisque, la première partie est intitulée « Les rabbins et les autres « et la deuxième partie « L'éthique de soi rabbinique ». L'auteur du reste semble s'en expliquer plus loin lorsqu'il évoque le philosophe Israélien moderne Leibovitch qui, s'inspirant des philosophes allemands, comme Kant ou Hegel,affirmait que « la pensée juive est aux antipodes de l'humanisme et ne pourra jamais être réconciliée avec lui » (page 128) ;

cela on l'avait bien deviné !

D'autant plus, que l'auteur reprend à son compte ou fait part de la vision de l'apologiste chrétien du deuxième siècle Justin Martyr, lorsque il affirme que c'est la nature insoumise et immorale du peuple (un peuple à la nuque raide ou comme disait le général de Gaule «un peuple d'élite, sûr de lui-même et dominateur ») qui a contraint D.ieu à lui donner une loi écrite extérieure et étrangère à son âme.

Mais alors, le livre aurait dû s'intituler les anti rabbins et non les antiphilosophes...

Pour dire la vérité il est extrêmement difficile de trouver un véritable fil conducteur dans ce livre, aux aspects multiples et sans aucun lien apparent entre eux. Ainsi l'auteur dans sa constitution d'une éthique de soi (p.14), oubli de nous faire part des conséquences pratiques de sa recherche, qu'il limite à la seule conversion rabbinique (p.224) en ce qu'elle doit être manifestée continuellement.

Un bien maigre résultat pour le développement de la recherche française !

Par guy.fitoussi le 13/02/13
Dernier commentaire ajouté il y a 2 semaines 6 jours

Association Peace and Justice for Sephardic Jews in Israel

89- 91 Rue Faubourg Saint Honore, 75008 PARIS, FRANCE, Fax +44-843-265-3586

bringofirhome@gmail.com

CHILD SUPPORT IN ISRAEL

Very little is written in English about the child support regime in Israel. Judges oversees often assume that the child support proceedings in Israel are, at minimum, compliant with Due Process, equal protection, non-discrimination, freedom of and from religion and basic human rights standards. The truth is that none of this applies. Israeli child support laws adopt ancient religious laws, and even the civil family law judges apply ancient religious law, mixed with a heavy dose of radical feminism. The result is an oppressive regime where women are totally exempt from child support, women are entitled to collect child support even if they are non custodians, rampant discrimination based on sex in favor of women, draconian formulas that are blind to income, complete lack of procedural due process, hardly any evidentiary trials, hardly any cross examinations of witnesses, routine denials of the right to call witnesses, and separate results for Jewish, Muslim and Christian children. Israel's child support levels are the highest in the world.

It is therefore essential that central authorities approached by Israel in search of concluding reciprocation agreements, condition cooperation with Israel on the removal of all gender based discrimination between parents, removal of all traces of religious law, restoration of evidence and due process procedures to family courts, full transcripts, adherence to evidence rules, and adoption of an income- based, gender-neutral formula. It appears that Israel is defiant not to change the way Israeli men are being discriminated against.

THE ESSENTIALS OF CHILD SUPPORT IN ISRAEL

I. THE FIGURES AND NUMBERS

1. The father has to pay a minimum of 1,400 NIS ($370) for each child, plus half of kindergarten tuition (about 1,000-1,500 NIS,$263-400) plus at least one or two after school classes (100-400 NIS, $26-$105), plus babysitter until the age of 11 (200-400 NIS, $52-$105), plus half the dental, glasses or contact lenses, books, and anything “extraordinary”, plus the woman's rent (or imputed rent is she own property) at her choice, as follows: 33% for 1 child, 40% for two children and 50% for 3 children or more, plus the expenses on the housing accommodation at same rates (city tax, building maintenance fee, water, electricity, gas, communications).

2. This roughly results in 2,500 to 4,000 NIS ($650- $1,050) per one child, 4,000 to 6,000 NIS ($1,050-$1,600) for 2 children, and 6,000 to 8,000 ($1,600-$2,100) for 3 children, (in the lower and middle classes). The amounts can be higher for richer fathers.

3. By contrast, the minimum wage in Israel is around 4,000 NIS ($1,050), average earners make between 6,000 - 10,000 NIS ($1600-$2,650) and very few earn more than that. Note that 25% of the Israeli population makes 3,500 NIS ($920) or less, 50% of the population earn 5,800 NIS ($1,500) or less, 65% earn 8,800 NIS ($2,300, median) or less, and 75% earn 10,000 NIS ($2,650) or less (gross). The cost of living in Israel is among the highest in Europe, and the salaries are about 30% less than Germany, for example. Given these statistics, it can safely be said that Israel's child support awards are oppressive and unconscionable.

4. When Israeli child support awards are compared to the U.S., Australia or Canada's online calculators, Israel's awards are higher by 250% to 400%, or more, for most of the population.

5. The Israeli family courts add between 5,000 - 20,000 NIS ($1,300-$5,200) in “attorney fees” in favor of the woman, just for “winning the case”, regardless of how much she originally demanded, and how much she “won”.

6. The amounts are imposed after inquiry into the man's earning and assets during the marriage, not during divorce. This is relevant for the “extras” on top of the “per child minimum”. Courts ignore the fact the usually attorney fees cost 40,000 NIS ($10,500) to start with, that the man is often automatically expelled from the marital residence at the start of proceedings, that he now has to pay for his own housing, that almost every divorce in Israel starts with a false domestic violence complaint which forces the man to hire a criminal attorney, and that the frequency of contact with lawyers, judges, police and social workers diminishes the ability to maintain a job. The rap sheet that comes with the constant stream of police complaints, also hinder s employability. Also, if the man is lucky to get visitations not in a supervised center (one hour a week), then he loses two afternoons that deprive him from working full time. Leaving work at 15:00 to arrive at visitations at 16:00 twice a week means a loss of 4 hours of work (assuming the work day ends at 17:00) out of 40 in a week (10%).

7. In many cases the man has to pay 15,000-20,000 NIS ($4,000-$5,250) to undergo psycho-diagnostic testing a/k/a Parental Fitness Exams, to “prove” that he is fit to see his children, and in many cases he is arbitrarily forced to pay for parental guidance and parental coordinators, half of 400 NIS an hour, $105.

8. The costs of transportation to visitations and from visitations are borne on the man, regardless of distance. Note that women get automatic interim, custody, and if there is evidentiary trial on custody, it is 4-5 years later.

9. Involuntary inability to work: Fathers at school and students get no discount. The same requirements apply. For example attendees of rabbinical yeshivas who receive a 3,000 NIS ($780) monthly allowance can be ordered to pay a child support amount of 7,000 - 8,000 NIS ($1,850-$2,100). Students, who earn no money at all, must still pay full child support without discounts or consideration of their situation. The same applies to men in incarceration, men in house arrest, incapacitated men, crippled men, and hospitalized men. None of these circumstances qualifies for any deviation from the above requirements. None of these circumstances qualifies for a downward modification application. In other words, the debt is always an “absolute duty”.

10. No modifications of child support: There is almost no circumstance that qualifies for a downward modification. We are unaware of any successful downward modification application. On the contrary, men who make a downward modification motion, which is denied, will end up paying at least 5,000 NIS in sanctions in the nature of “attorney fees” in favor of the wife. This is a major deterrent from even trying to seek modifications, let alone the cost of hiring a lawyer which is a minimum of 10,000 NIS ($2,600 per motion).

11. Appeals: Appeals are almost impossible or unaffordable. On top of the court fee, the man has to bond the appeal with at least 20,000 NIS ($5,250). Usually, the trial court's judgment is written in a way that is immune to appeal. In other words, the judge writes that the woman's testimony was “credible and coherent”, and that phrase alone kills all chances of appeal in child support cases.

12. New children: Even when a man remarries and has new children to care for and feed, that is no reason for a reduction in child support payable to the first children. Men who made such applications were told by Judges that they should not have brought new children to the world, when they know they have an existing obligation to the children of the divorced wife. In the eyes of the law, the children of the second wife can starve to death, as long as the children of the first wife continue to get what the Court ordered.

13. Income from assets: Owning assets will increase the child support. The court can force the man to sell his share in the real estate by appointing a receiver to sell his property or his half of the marital property (at a fee of 4% to 6% of the sale price, and may garnish in advance two years of child support.

14. No self Support: Israeli family courts do not recognize a right to a minimum self support for the father. The court would simply cite an old precedent that the man must find work in a second shift to increase his income. Whether there is such a second shift job is another issue. The man is not even allowed to babysit his own children to save the babysitting component of the child support. 100% of the salary may be garnished for child support arrears.

15. Nè Exeats: Applications for nè exeat orders against the husband are liberally granted, ex parte, based on allegations of either intent to abscond, or anticipatory non-payment of child support. Even non-residents may be enjoined from leaving the State of Israel.

16. Grandparents' duty to support: When a woman is unsuccessful in collecting child support from the man, she can sue his parents. The grandparents are thus quasi-guarantors of the child support. This does not give the grandparents any right whatsoever to see their grandchildren. They can be ordered to pay the child support, and never see the grandchildren. If the grandparents do try to see the children, for example at school or kindergarten, they will be arrested on stalking or privacy charges.

II. APPLICABLE RULES AND NORMS

17. Only men are liable for child support. Women are exempt from child support. A woman is entitled to child support even if she is non-custodian.

18. The religious child support laws applicable in religious courts are also applicable in civil family courts, and depend on the religion of the father. A father may not opt out of his assigned religion. This generates a difference in awards for children based on religion. In general, Jewish children are entitled to 50% more than Muslim children.

19. In calculating child support, the woman's income is irrelevant. Even when a woman is much richer than her husband, he must still pay her the same amounts.

20. In calculating child support, the man's income is almost irrelevant. The court simply multiplies a certain “basic” amount by the number of children, and adds participation in the woman's rent and housing expenses on top. If the result is close to the man's income or the same as the income or exceeds the income, it doesn't matter.

21. The assets of the man are also taken into consideration for increased levels of child support.

III. JUDICIAL ATTITUDE

22. The paperwork drafted by lawyers in Israeli family courts is often offensive, stereotypical, and demeaning. The lawyers use “cut and paste” language that attributes to every man demeaning language: “sickening, repulsive, violent, monster”. This sets the initial tone.

23. At court, judges would almost never let the man speak directly to the court, and counsel for the man may frequently be silenced or cut off during argument. Since transcripts are not verbatim, the court often eliminates from the record the arguments made by the attorney for the man, which can be grounds for appeal.

24. Men sometimes find themselves surrounded by security guards in order to intimidate them.

25. Men who protested against the unconscionable level of child support were simply told by Judges “go sell one of your kidneys”.

IV. CIVIL PROCEDURE

26. First note: Israeli family courts are not bound by evidence rules or procedure. Judges are free to do whatever they please, even issue judgments without trials. This always works in favor of women.

27. The family courts are closed, and what goes into the transcript is what the judge decides is “worthy” of being transcribed. This prevents scrutiny, and protects the decision from appeal.

28. Approximate time from filing to trial is 4-5 years. During the pendency, only pretrial conferences are held, for about ten minutes each, and about every 6 months.

29. Many times, a divorce starts with a false domestic violence complaint to the police followed by an automatic 30 day expulsion from the home, which becomes perpetual. The man is expelled without his documents, records, clothing, or anything that he kept at home. He then receives a barrage of 3-5 separately drafted complaints: divorce, child support, custody, marital property distribution, and recently it has become trendy for women to file tort cases, negligence, libel and other violation of female autonomy and feelings causes of action. All this is accompanied with various motions for temporary relief, all of them require written answers within 15 days. If the man chooses to contest any of these complaints and the pendente lite motion, he will end up paying attorney fees at the end, since a man can never win a child support case. There are simply no defenses to the “cause of action”.

30. The motion for interim child support filed by the woman contains wild allegations about hidden moneys and earning ability, most of it without any supporting documents or proof. The husband files his opposition and an order is issued within days based on the papers alone. The next opportunity to challenge this interim order is usually 4 or 5 years later when a trial is scheduled, but that is after the woman had started accumulating enormous child support collectible debt, which she collects by garnishing wages (on the entire salary), and by forcing the sale of the husband's property.

31. The trial itself is a sham and a mockery of justice. In order to summon a witness, the man has to deposit 1,000 NIS ($263) in witness fee per witness, (e.g., J. Esperanza Alon) and it is extremely hard to convince a judge to summon witnesses to support the man's position. The trial can be limited to 30 minutes per side (e.g., J. Tova Sivan). That is hardly enough to go beyond the basic introductory questions. The woman can introduce into evidence any document she wishes. By contrast, many of the man's proof will be excluded from the record, or questions disallowed.

32. In case the father is overseas, the court will never allow participation by videoconference and will require the man to travel to Israel, where he will definitely be arrested, and will not be able to leave, because a nè exeat order will be issued. The court will strike the man's defense and give a default judgment to the woman without inquest, or minimal review of her proof.

V. COLLECTION OF CHILD SUPPORT

A collection case can be opened at the Israeli Judgments and Debt Collection Authority, even when there is no debt owing at all. Once filed for collection, the original amounts ordered by the judge accrues Cost of living Index and the highest interest applicable (can be 18% p.a.), compounded on the principal and accrued interest, [the rate is unpublished and the debtor doesn't know what it is]. This child support escalation adds an additional 100-200 NIS per month every 12 months, just for the Cost of Living Index.

All applications made by the creditor (the woman), are ex parte, and so are the decisions. In rare cases, the debtor (husband) is asked to file opposition. The application is never served on the husband. He must travel to the office where the collection case opened, stand in line and pay $1 for every page in the file. If the decision is mailed, it only contains the first 17 lines, or it is a cryptic message: “A decision was made. For further details, go physically to the Executions Office”.

Once a child support collection case is filed, it is almost impossible to correct false statements, false calculations and/or false components. Almost immediately a barrage of liens is issued upon the employers, all the banks, all the financial institutions and all the pension funds. The debtor has no idea where liens are placed until about three weeks thereafter when he receives a postcard from the Executions Office. Several months into the process more draconian measures are imposed: driving license suspension, ne exeats, passport seizures, credit card restrictions, and many others.

A few months later, orders of arrest can be granted. The police is dispatched to fetch the man. At child support arrest hearings, the debtor is usually without counsel, since the only allowable issue is whether a debt is outstanding. It is no defense that the debtor has no ability to pay. In fact, there is no defense allowed whatsoever. Unless a large payment is made on account, the man will be incarcerated for three weeks, and this can be repeated every three months. The incarceration will not reduce the debt. It is purely a punitive measure.

VI. REASONS WHY NOT TO RECIPROCATE WITH ISRAEL

Against this background, which is unflattering to a country that prides itself on maintaining democratic values, the following is a summary of reasons why central authorities around the world should decline any approach to enter reciprocation agreements. [This may be repetitive of earlier comments].

First, child support laws even at family courts are religion- based. Israel applies different levels of child support to Jewish men, Muslim men and Christian men. Since the civil family courts apply religious law, and the results are different solely based on the religion of the father, and a father cannot opt out of a religion, reciprocating to Israel is, in essence, an adoption of discrimination based purely on religion. Moreover, it offends the right of a person to be free from religion.

Second, only men pay child support in Israel. Women are exempt. Even a very poor father will still pay child support to a very rich mother. Other countries should not embrace discrimination between parents solely on the basis of gender.

Third, even in the odd case that fathers are awarded custody, and they raise their own children, they must continue to pay child support to the non-custodian woman. By reciprocating to Israel, the foreign Government will be adopting outrageous practices that are against the US public policy, that the custodian should be the payee, not the payor. In the case of Ariel Fefer v. Michal Fefer, the custodian father living in NJ was told by Israel's Central Authority flat out that if he pursues child support against his wife in Israel, he may end up paying her “child support”.

Fourth, the awards of child support in Israel are not income based. In fact, Israeli judges are completely blind to the income of the father. They impose child supports regardless of the ability to earn. Child support can even exceed the actual income. The minimum is about $400 per child per month, plus half of additional extras. Thus, a father of 3 children, who earns $1,000 may still have to pay a minimum of $1,200, (and 50% of the woman's rent) even if cannot afford it.

Fifth, Israeli child support awarded also include a component unrecognized anywhere in the Western world, a duty to pay the wife a share of her rent, and the expenses and maintenance of the rent (33% for 1 child, 40% for 2 children, and 50% for 3 children or more). This is in addition to the minimum $400 per child per month, plus extras and the rent. Notice that the cost of living in Israel is higher than the United States, and the average salary is about half of that in the United States. This yields child awards that are impossible to pay.

In fact, almost 80% to 90% of child support cases end up in collection. (Note that in collection, a 1% service charge is deducted). The obligation to pay “rent” does not qualify as child support in the US and should not be reciprocated.

Sixth, Israeli family courts do not allow testimony by videotape and do not recognize “witness immunity”. Therefore fathers living outside Israel cannot attend the child support trial, because they will be arrested, and immediately upon entry into Israel, they will be served with a ne exeat order. Thus, Israeli family courts routinely strike the Answering papers of the non-custodian fathers, who will not risk being arrested, and upon non-appearance, the court will grant child support judgment on default without inquest, solely at the request of the mothers.

Thus, most cases that Israel seeks to reciprocate overseas are or will be products of default judgments. For example in Magid v. Magid the Court had stricken the NJ father's answer for non appearance for trial. Note that in one case, Nachom v. Nachom, a father came from California to attend a child abduction trial and was enjoined from leaving on a $500,000 bond. He was stuck in Israel 3 years.

In Ben Haim v. Ben Haim, the father came to Israel from New Jersey and was detained on a $30,000 bond for 4 months. In Cohen v. Cohen, the father came to Israel from Spain for a Hague hearing, and was arrested. The answering papers to the child complaint were stricken, due to the courts refusal to grant his request to testify by videoconference. In Hupert v, Hupert, the father came to testify from Sydney and was arrested. All these arrests are either based on false DV charges, or anticipatory refusal to consent to a divorce.

VII. CONCLUSION

Given the circumstances, all reciprocation with Israel should be suspended until Israel conforms to international human rights which include income based child support self support reserve, non discrimination based on religion, right to freedom from religion, non discrimination based on gender, and ability to testify by videoconference or “witness immunity” protection for those traveling to testify.