guy.fitoussi

Par guy.fitoussi le 29/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 12 mois

La Loi d'encouragement à l'investissement dans les sociétés, entrée en vigueur en 1959 (ci-après la « Loi »), a pour but d'attirer les richesses en Israël et d'encourager les initiatives économiques dans le but de développer la capacité de production d'Israël et d'améliorer la balance des paiements en favorisant l'exportation et la création de nouveaux lieux de travail pour un dynamisme croissant du marché du travail. Pour parvenir à cet objectif, la loi israélienne prévoit des allègements fiscaux que nous allons développer.

Amortissement dégressif

La Loi prévoit un amortissement dégressif de la valeur d'un bien lors des cinq premières années d'activité d'une entreprise. Les machines et matériels de l'entreprise pourront être soumis à un amortissement dégressif de 200% supérieur à l'amortissement classique. Dans le cas particulier d'une dépréciation du bien exceptionnellement plus élevée que la normale, la Loi prévoit un amortissement dégressif de 250% supérieur à l'amortissement classique. Les biens immobiliers pourront quant à eux bénéficier d'un amortissement dégressif de 400% de l'amortissement généralement applicable.

Octroie de subventions

L'Etat peut accorder une subvention à une société israélienne, en numéraire, lorsqu'une personne physique ou morale, israélienne ou étrangère, investit dans cette société.

Il pourra également être accordé à l'entreprise des allégements fiscaux sur l'impôt sur les sociétés en fonction du niveau des investissements étrangers dans l'entreprise. Plus le niveau d'investissement étranger est élevé, plus le taux d'imposition sera faible (il est possible d'atteindre un taux d'imposition de 10% alors que le taux actuel de l'impôt sur les sociétés appliqué en Israël est de 29%, ce taux pouvant aller jusqu'à 48%).

Une société dans laquelle un investisseur étranger est entré au capital sera soumise au barème fiscal suivant: pour un investissement à hauteur de 49%, application d'un taux d'imposition de 25%, pour un investissement de 49% à 74% application d'un taux de 20%, pour un investissement de 74% à 90% application d'un taux de 15%, pour un investissement au-delà de 90% application d'un taux d'imposition de 10%.

Ces avantages seront accordés, en principe, pour une période de sept ans à compter de la première année où la société perçoit des bénéfices. Pour une société comportant des investissements étrangers, les avantages sont accordés pour une période de dix ans à compter de la première année d'activité de la société. Enfin, pour une société bénéficiant d'importants investissements étrangers (investissement au-delà de 74% dans la société et au-delà de vingt million de dollars), les avantages sont applicables pour une période de douze ans.

Il est important de noter que si une usine ou une entreprise est située dans une « zone A » (Ashkelon par exemple), celle-ci pourra bénéficier d'une exemption totale d'impôts les deux premières années de son activité au lieu du barème d'impôts susmentionné. Les dividendes reversés aux associés ou actionnaires de la société, sont imposables à hauteur de 15% seulement, même dans le cas om ils sont reversés à un résident étranger. Si les dividendes reversés sont issus des revenus ayant bénéficiés des exemptions d'impôts précédemment exposés, la société doit rembourser les impôts d'un montant correspondant à l'exemption octroyée.

Avantages fiscaux en fonction de la domiciliation de la société

Au lieu de bénéficier des subventions que nous avons décrites précédemment, la Loi prévoit la faculté d'appliquer un régime fiscal préférentiel, pour les entreprises installées dans des zones géographiques d'Israël déterminées.

Dans la Zone A (par exemple Beer Sheva, Ashkelon, Dimona), une entreprise pourra bénéficier pour une période de dix ans, soit d'une exemption d'impôts soit d'un taux d'imposition diminué équivalent à 11,5% (« option irlandaise« ).

Dans la Zone B (par exemple Rehovot), une entreprise pourra bénéficier d'une exemption d'impôts pour une période de six ans (dans le cas où il existe un investissement étranger de plus de 25% dans la société, celle-ci pourra bénéficier pendant une période de quatre années supplémentaires des subventions précédemment décrites).

Dans la Zone C (par exemple Tel-Aviv, Hertzelia, Raanana), une entreprise pourra bénéficier d'une exemption d'impôts pour une période de deux ans (dans le cas où il existe un investissement étranger de plus de 25% dans la société, celle-ci pourra bénéficier pendant une période de deux années supplémentaires des subventions précédemment décrites).

Il existe une option dite « stratégique » en ce qui concerne une entreprise se trouvant dans la zone A, qui permet en cas de versement des dividendes, de ne pas avoir à rembourser les subventions perçues. Pour cela, l'investissement dans la société doit être d'un minimum de 900 millions de shekels ou dans certains cas, 600 millions de shekels, d'une part, et les bénéfices de la société doivent être d'un montant de vingt milliards de shekels avant la date de l'investissement supplémentaire effectué dans la société.

Il est important de noter que dans le cas d'un investissement étranger, à hauteur de 75% et pour un montant minimum de 20 millions de dollars, et à condition que les revenus de la société proviennent à 80% de l'étranger, il est possible de bénéficier des avantages décrits ci-dessus pour une période supplémentaire de cinq ans.

Les dividendes versés dans les cas de figure décrits ci-dessus, seront imposés à hauteur de 15%. Cependant, en ce qui concerne l' »option irlandaise », un taux d'imposition de seulement 4% sera appliqué, et dans le cas de l' »option stratégique », les dividendes versés seront exonérés d'impôts.

L'application de la Loi sur l'encouragement à l'investissement est soumise à des conditions détaillées, que nous aurons l'occasion de préciser pour chaque cas concret.

Par guy.fitoussi le 29/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 12 mois

Dans le principe, il incombe au vendeur une obligation de payer une taxe sur les plus-values à chaque transaction immobilière, sauf lorsqu'il peut bénéficier d'une exonération de cet impôt dans les cas qui seront décrits ci-après.

Les dispositions prévues dans la loi concernant les modalités d'application de l'impôt sur les plus-values sont complexes et différentes en fonction de la nature du bien concerné et de son utilisation.

Les niveaux d'imposition sur les plus-values :

La loi israélienne sur la fiscalité foncière de 1963 prévoit les conditions d'application de l'impôt sur les plus-values pour toute vente de droits immobiliers, que ce soit à titre commercial (local commercial, magasin, ...) ou particulier (appartement), par une personne physique ou une personne morale.

La plus-value est la différence entre le prix d'acquisition et le prix de vente du bien, déduction faite des frais liés au bien (travaux, construction, frais d'avocat, frais d'agent immobilier, taxe d'acquisition, etc.).

Avant la réforme du 7 novembre 2001, le taux d'imposition pour un bien vendu par particulier était de 50% et pour le même bien vendu par une société, le taux était de 35%. Depuis le 7 novembre 2001, le taux d'imposition sur les plus-values s'élève à 20% de la plus-value (frais déduits) pour un particulier, et pour une société le taux s'élève à 25%.

Les exonérations d'impôts sur les plus-values peuvent être acquises dans les cas suivants:

1. tous les 4 ans pour les appartements à usage d'habitation: cette exemption n'est utilisable qu'une fois tous les 4 ans.

2. pour ceux qui n'ont pas plus d'un appartement

3. pour le transfert de propriété d'un époux à un autre dans le cadre d'un divorce

4. dans le cas où une personne vend deux appartements dans le but d'en acheter un plus grand

5. en cas de don à un proche parent

6. en cas de revente d'un appartement reçu en don

7. en cas de partage d'un appartement reçu en succession

8. en cas de vente d'un appartement reçu en héritage

9. exonération partielle quand possibilité d'ajouter des parties constructibles

Par guy.fitoussi le 29/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 12 mois

Le but d'une convention fiscale, qui fixe ses propres critères de définition du domicile fiscal, est d'attribuer à un seul des deux pays signataires le domicile de la personne, donc l'étendue de son obligation fiscale. Il existe entre la France et Israël une convention internationale de non double imposition, entrée en vigueur le 18 juillet 1996. Les conventions fiscales ont une force supérieure aux législations internes et s'appliquent donc a fortiori.

Il est capital de déterminer le statut fiscal (résident ou non-résident) dans le pays d'accueil afin de définir clairement à quelle fiscalité, locale ou française, le contribuable est soumis. Ceci permet d'éviter des surprises désagréables au moment du départ définitif du pays d'accueil ou lors d'un éventuel retour en France.

Afin de déterminer le domicile fiscal, la convention va énoncer un certain nombre de critères. Il suffit qu'un seul de ces critères successifs soit rempli pour que le domicile fiscal soit fixé. Ainsi, il conviendra de regarder le second critère seulement si le premier n'est pas rempli et ainsi de suite. Ces critères sont classés dans l'ordre décroissant d'importance suivant :

1. le lieu du foyer d'habitation permanent,

2. le lieu du centre des intérêts vitaux,

3. le lieu de séjour habituel,

4. la nationalité.

En ce qui concerne une personne morale, une société par exemple, elle est considérée comme un résident de l'Etat où son siège de direction effective est situé.

Ainsi, si de par la convention fiscale le contribuable est qualifié de non résident français, le fisc français ne pourra l'imposer sur l'ensemble de ses biens mais éventuellement sur certains comme par exemple sur l'immobilier. Ainsi, selon le pays dans lequel le contribuable s'est expatrié, les règles d'élimination de la double imposition varieront en fonction de la convention fiscale qui aura été conclue afin que le contribuable n'ait pas à payer deux fois l'impôt sur un même revenu ou un même bien.

Etre résident fiscal dans un état étranger ne suffit pas pour bénéficier des avantages de la convention fiscale signée avec ce pays. En effet, pour bénéficier de certains de ces avantages, le contribuable doit fournir des formulaires établis par les deux Etats contractants (formulaire RF). Par exemple, si le contribuable perçoit des dividendes de source française, l'établissement financier français réclamera le RF adéquat pour prélever la retenue à la source correspondante. A défaut, il pourra appliquer un taux de retenue maximum pouvant aller jusqu' à 50 %.

De par le statut de non résident, il est également intéressant de noter qu'il est possible d'exonérer son patrimoine de droits de succession. Ce point fera l'objet d'un prochain article dans notre Blog.

Une fois le domicile fiscal déterminé grâce à la convention fiscale, le contribuable sera soumis, d'une part, à une obligation restreinte (imposition éventuelle sur les revenus uniquement de source française) si le contribuable est qualifié de non-résident au sens de la législation fiscale française, et d'autre part, à une obligation élargie (imposition sur l'ensemble des revenus de source française ou étrangère) si le contribuable est qualifié de résident français de par les critères de la convention.

La convention de non double imposition s'applique à différents types d'impôts, et notamment aux impôts sur le revenu et sur les sociétés perçus en France ou en Israël. Ces revenus comprennent les gains provenant du transfert de propriété de biens mobiliers ou immobiliers, des taxes sur le montant global des salaires payés par les entreprises (bénéfices des entreprises ou revenus des professions indépendantes) ainsi que les impôts sur les plus-values. Nous ne donnerons ici qu'une description succincte du régime des différents types d'impôts régis par la convention, ceux-ci devant faire l'objet de développements dans de prochains numéros.

En matière d'impôt sur le revenu, l'impôt applicable sera celui du pays dans lequel l'activité est exercée. Les retraites privées seront imposées dans le pays de résidence. Les revenus de la fonction publique seront imposés dans le pays de la source de ces revenus. Les revenus fonciers seront imposés dans le pays de situation du bien. Les revenus de capitaux mobiliers (dividendes) seront imposés dans le pays de résidence (en France ces impôts sont retenus à la source mais leur montant peut être diminué par la convention). Les plus-values immobilières sont imposées dans le pays de situation de l'immeuble, etc.

Les régimes de non double imposition applicables aux différents revenus que nous venons de mentionner sont décrits en détail dans la convention.

Par guy.fitoussi le 25/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 6 années 8 heures

נא לשתף! ילדי תימן החטופים, ההשערה היא כי חלקם נמכרו לאימוץ אך חלקם הגדול נשלח לארה"ב לניסויים רפואים צבאים בתחום האב"כ, כחומר גלם למומחים הנאצים שגוייסו לסיאיאי במסגרת מבצע פפרקליפ, ראו בהמשך עדות של אדם אשר סיפר כילד יתום מה עבר עליו במעבדות אלה. אני חוקר את הנושא הזה כל מי שמחזיק מידע על הנושא מזומן ליצור קשר איתי או להעביר לי בעילום שם. תודה

http://www.arcticbeacon.com/articles/13-Apr-2006.html.

Voir la traduction

אם הייתי יודע שהיא תהפוך לגסטאפו של ארצות הברית", מכאן אנו לומדים מיהו השב"כ הישראלי המחובר לת...חתית של הסי.איי.איי

I never would have agreed to the formulation of the CIA back in 1947 if I had known it would become the American Gestapo.” -- Harry S. Truman (1961

Voir la traduction

/www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Famunaor.wordpress.com%2F2012%2F09%...

Par guy.fitoussi le 15/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 6 années 1 semaine

מבחינתי אני מכליל ומקדיש את יום הזיכרון לא רק לחיילי צה"ל אלא גם לאלפי חללי מלחמות הממסד נגד האזרח, מאות הקרבנות המתאבדים כל שנה בגלל חובות, אכזריות של הביטוח לאומי או הממסד או ניתוק קשר מהילדים שלהם על ידי הרווחה ובתי המשפט,אלה הם הקורבנות הכואבים ביותר של מדינת ישראל, החיילים לפחות מתו ברוב המקרים עם נשק ביד וידעו מיהו האויב,וממילא אחד קשור לשני "חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה"

http://www.facebook.com/n/?photo.php&fbid=10200236393365753&set=a.102002...

arretons de penser que nous avonsconstruit un Etat commun avec les ashkénazes! tous le monde sait maintenant que les séfarades sont exploités en Israel et seule une minorité qui part en vacanceau mois d'aout à Natanya croit encore ou veut croire au mythe fondateur d UN ETAT JUIF en dépit de la réalité! c est comme si partir en vacance sur les plages de Haiti en plein séisme de magnitude 7 le 12 JANVIER 2010 Je ne vois pas de meilleure comparaison!

arrétons de faire semblant et de nous cacher la face! notre peuple est en voie d'extinction réagissons avant qu il ne soit trop tard Ayons un esprit et une solidarité collective pour véritablement etre digne d'un Etat Nous avons trahit nos freres séfarades et nous le paieront cher! Déjà en 1830 L AVOCAT crivelli pouvait écrire que le rétablissement de la prison pour dette civile 40 ans aprés son abolition par les révolutionnaires francais a l encontre des étrangersseulement fut une déclaration de guerre à légard de l Angleterre; un mode d invention nouvelle de leur faire des prisonniers sans coup férir: une déclaration de guerre sans guerre -De la contrainte par corps- Crivelli- 1830- un effet particulier de la haine de Napoléon contre lAngleterre! de meme les ashkénazes vis à vis des séfaradesI l faut nous défendre! Faut il rappeler que selon le droit romain en 427 AV JC le principe fut déjà de l interdiction de la contrainte par corps ! Pecuniae creditae bona debitoris non corpus obnoxium esset! de meme St Louis qui en 1254 défendait que nul ne soit pris au corps ni emprisonez pour leurs debtes personnelles!

Par guy.fitoussi le 11/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 6 années 2 semaines

זאת לא תהיה מלחמת אחים. לא משום שלא תהיה מלחמה, אלא משום שלא תהיה נטושה בין אחים. כי אם אני צד למלחמה הזאת, הכפויה עלי, אני מסרב לכנות את הצד השני "אחים" אלה לא אחי, אלה לא אחיותי. עזבו אותי, אין לי אחות. האנשים האלה שהכו את פצועי שלום עכשיו בחדר המיון אינם אחי. האנשים האלה שכיבו סיגריות בוערות בפניהם של המפגינים ביום ה' האחרון בירושלים, אינם האחים שלי. אלה שמקללים אותי ויורקים עלי ומאיימים עלי באיומי רצח וקוראים לי בוגד ואש"ף עד שעיניהם יוצאות כמעט מחוריהן והוורידים בצוואריהם מתנפחים וצעקותיהם ויללות השנאה שלהם מחרידות את האוזן אינם האחים שלי. נקודה.

והאמת היא שהם הרבה פחות מרגיזים אותי מאשר אלה העומדים בצד, מגלגלים בעיניהם השמיימה בהתחסדות, מצקצקים בלשונם, מחפשים בנרות את האיזון הקדוש בין שני המחנות, מוכנים, אחרי לחץ, להודות כי "הם" יותר לא בסדר מאשר "אנחנו". אך נתלים על דשי מקטורני ומבקשים ממני להידבר עם אלה, שהם קוראים להם האחים שלי. בשעה שבה אני עומד על נפשי הם מטילים על ראשי את השמיכה הדביקה של אהבת ישראל ומבקשים ממני להתחשב בחסך התרבותי, ברגשות הקיפוח האותנטי ונשבעים באזני כי אפשרי ואפשרי הדיאלוג. פתח את לבבך לעומתם וראה כי תענה. רק תפסיק להתנשא!

הדם עולה לראשי כשאני שומע את הקריאות המתחסדות האלה. הן מגיעות במהירות רבה מאוד לאבסורד, כמו בקביעתה המדהימה השבוע של חברת הכנסת גאולה כהן שטענה בשידור רדיו כי גם השקט, התרבותיות, השלווה המנומסת של אנשי "שלום עכשיו" כנגד חורשי רעתם האלימים, היא התנשאות היוצקת דלק על מדורות השנאה. באמת! מניחים אותי בכלוב אחד עם בבון אחוז אמוק ואומרים לי: או-קיי אתם עכשיו ביחד ותתחילו לקיים דיאלוג. אין ברירה. תסלחו לי, אבל הוא נושך את צווארי. איך אני יכול לדבר איתו? יש לו שנאה שאני איני מצוייד בה. יש לו שיניים חדות שלי אין כמותן. על מה אתם רוצים שאשוחח איתו? כל מה שצריך בגן החיות המוזר הזה הוא שומרים טובים, אבל איפה הם?

איפה הם היו ביום חמישי? אני ראיתי אותם באזלת ידיהם, מנסים בלב ולב להגן על אנשי "שלום עכשיו" נכשלים שוב ושוב בעדינותם המופגנת, מפקירים למעשה את הרחוב לפורעים המשתוללים, המכים, המשליכים אבנים, המקללים והיורקים. האם הם יודעים לנהוג אחרת? בוודאי שכן. שאלו את עובדי "אל על" שקיימו הפגנה לא-אלימה ליד מעונו של נחמן פרל, אך היכו אותם. שאלו את חברי קבוצת "יש גבול" והוועד נגד מלחמת לבנון, איך היכו אותם איך פיצפצו את עצמותיהם באלות, איך השליכו אותם בלי אומר ודברים אל תוך הניידות כשהפגינו לפני ארבעה חודשים ברחוב דיזנגוף בתל אביב. הבבון נגדי והשומר נגדי ונביאי אהבת ישראל עומדים בצד, קורצים בעין חכמה לעברי ואומרים לי: דבר איתו יפה. זרוק לו בננה, ככלות הכל אנשים אחים אתם.

עכשיו אני רוצה לומר לכם שנמאס לי לרחם ולהבין. אני מכיר את כל הסיפורים האלה על הקיפוח והפער ורגשות התסכול והדי-די-טי והמעברות ו-וואדי סאליב ומוסררה, והעוני וההשפלה, אני מכיר את ההיסטוריה הזאת לא פחות מכל אותם החדורים באהבת ישראל, ואני גם מכיר בעוולות שנעשו. אבל אם פירוש הדבר הוא שאני צריך לפשוט את צווארי להורגים, להושיט את לחיי למכים וליורקים - אז לא. עד כאן. אם פירוש הדבר הוא שעתה הגיעה עת הפיצוי הגדול - שעכשיו תורי להיעשות אזרח מסוג ב', שאוי לו להעז ולהביע את דעתו, אוי לו לצאת לרחוב ולהפגין, אוי לו לומר להם את מה שהוא חושב עליהם, אני איני מוכן לכך. יכול להיות שיש צדק היסטורי בכך שמישהו ירגום אותי באבן בגלל שבראשית שנות החמישים גדלתי בבית חם והוא גדל במעברה, אבל זהו בדיוק הצדק ההיסטורי של הערבי שמניח מטען חבלה בפתח ביתי משום שבשנת 47 הוא נולד בבית שעל חורבותיו עומד ביתי. אני מתנגד לצדק ההיסטורי האחד כפי שאני מתנגד לשני. אם להיות ביחד אז בבקשה, אבל לא בתנאים המוכתבים על ידי צד אחד בלבד. לא כמי שצריך לתת צווארו בעול ולהירמס ברגליים פראיות כשפיו סתום.

מה שמרגיז במיוחד הוא שכאשר אתה פותח פיך לומר את הדברים האלה, מיד מתנפלים עליך ומכנים אותך גזען. איפה, לעזאזל אתם חיים. אני גזען, או הם גזענים? מי מעליב את מי בדיאלוג הלאומי הנלעג המתנהל כאן בשנים האחרונות? מי מכה את מי? מי סותם את הפה למי? אדוני, אומרים לי, יכול להיות שזה נכון אבל שום טובה לא תצמח מכך שתאמר את הדברים. לא נכון.

ראשית כל יש לומר את האמת. מי שמבקש לטאטא את האמיתות האלה מחשש כי תרבינה שנאה ופילוג בעם, יראה בעיניו כיצד מתחת לשטיח צומחת מפלצת וכעבור זמן, אותו זמן שהוא מבקש באווילותו להרוויח, יקצור שנאה ופילוג גדולים פי כמה. כי את האמת יש לומר.

יש לומר כי העם נחלק לשתי קבוצות מובהקות בעלות השקפות פוליטיות מנוגדות, שלאסוננו, יש להן, במקביל גם זיהויים על-פי ארצות המוצא. יש לומר כי חלק גדול, רועש ואלים מתומכי הליכוד רואה פעילותו הפוליטית גם ביטוי למשטמה עדתית. יש לומר כי כל הניסיונות המתחנפים-משהו לפייס את דעתו של אותו ציבור עלו בתוהו. עלי, על כל פנים, העסק הזה נמאס. נמאס לי להקטין את דיוקנה של המורשת התרבותית שלי, לפסוע על בהונותי לידם ולהרעיף עליהם מחמאות בלב אל לב. כל הדיבורים האלה על - טוב, טוב, אל תתרגזו, אנחנו מכירים כי גם אתם הבאתם מורשת אדירה. נכון שלנו היו היינה ופרויד ואינשטיין וכל הסינטזה המופלאה הזאת בין היהדות לבין תרבות המערב אבל גם לכם היו דברים יפים: הכנסת אורחים, כיבוד אב ואם, מסורת פטריאכלית נהדרת. אם אשמע עוד פעם את דברי ההבל האלה אני אצרח! הנשיקות על הידיים של אבא והכנסת האורחים הנהדרת, וגעגועי ציון האותנטיים והמשיחיות הנאיווית הם אולי דברים יפים למי שאוהב דברים כאלה, אבל בשבילי הם לא מהסממנים שאותם אני רוצה לראות בחברה שחלמנו אני ואבותי הרוחניים להקים כאן: חברת מופת הומאניסטית ומתקדמת, שזורה בחזונות היותר יפה של הליברליזם ההומאניסטי.

את החזונות האלה לא פוצץ הרימון של יום ה'. מה שפוצץ אותם הוא מה שקרה לפני הרימון, ומיד אחריו - ההתנהגות הברברית, החייתית של כנופיות השנאה שהיכו בלי הבחנה מפגינים שלווים ופצועים בחדר המיון. וכאן שוב מרימים ראש חסידי אהבת ישראל ומלחשים: אל תדברו כך אל תקראו להם "חומיניסטים" אל תקראו להם "פרימיטיווים" זה מרגיז אותם עוד יותר.

אני מאוד מצטער. אם אני צריך לנהל עם מישהו דיאלוג, עלי לומר לו ביושר את מה שאני חושב, ואם התוצאה הצפויה היא שהוא ינשך אותי בצווארי - פשוט לא אנהל איתו דיאלוג. בדיוק כפי שאיני מוכן לדבר עם אש"ף בלי לגנות בחריפות את מעשי הטירור שלו, כך איני מוכן לדבר עם כנופיות הרחוב של הליכוד בלי לגנות את מעשי הטירור שלהן. לא לחינם אני משווה, כבר בשנית ברשימה זאת בין שני הסוגים של הכנופיות - זאת, משום שבמירוץ על התואר מי מסכן יותר את קיומה של מדינת ישראל הן רצות עכשיו צוואר אל צוואר. אני מודה גם שיש בהשוואה הזאת שאני עושה כאן מידה לא קטנה של סיפוק שבהפיכת הטיעון: אתם, גבירותי ורבותי מהפלנגות של בגין, דומים לאש"ף הרבה יותר מאיתנו, אנחנו, מכונים בפיכם יום-יום, בכיכרות ובשווקים, בהפגנות וליד דוכני ההחתמה: "אש"ף, אש"ף!".

ומה עושה האבא שלכם, המלך שלכם, האיש שאתם נשבעים בשמו? הוא הוא שהסית אתכם בכיכרות וחשף את החיה שבכם בלשונו המסתוללת? נכון, בליל הרצח, הופיע בתחפושת האיש ההמום שלו וגינה את הרצח בלשון רפה. האם ביקש להופיע בטלוויזיה בנאום לאומה כדי לנסות לעמוד בפרץ? האם ניסה לפרוט עכשיו על רגשותיכם בכיוון ההפוך? האם כינס אתכם בכיכר העיר כדי לדבר על ליבותיכם? לא. הוא ממשיך לשחק את המכונס, לשבת בביתו בירושלים ולשתוק. בגינולוגים המכירים את נבכיה ונפתוליה של מחשבתו מסבירים לי כי הוא נמנע מעשות כן פן יתפרש מכך שיש לו איזושהי אחריות על מה שאירע. על ההסתה ועל השנאה. ואולי, אולי נוח לו בכך. אולי הוא נהנה מהפחד. מהאימה.

כן. השבוע, בכנסת בירושלים היה פחד. יכולתי לחוש בו ביושבי עם חברי-כנסת שהיו עד כה מטרה לכל תעלול נבזי של הפרחחות של אנשי "בגין-בגין", שהפכו את חייהם לגיהנום. היריקות, הקללות, ההטרדות הטלפוניות, האיומים, ההתנכלות לבני המשפחה. עד כה זה היה רק מיטרד. מטרד מעיק, חונק כמעט של שנאה האורבת באפילה. עכשיו, אני חייב לומר, הם חוששים לחייהם ממש. עכשיו הם חוששים שבעצם הרגעים שבהם הם יושבים במזנון הח"כים של הכנסת, משוחחים בנועם עם מתנגדים לדעה, עם עיתונאים, עם שתדלנים למיניהם, גומעים קפה ונוגסים בעוגה, מישהו, איפה שהוא חושב עליה. מישהו זומם רעה, מישהו חורש מזימה. הם נוסעים אחר כך בלילה במכונית, לבד, ולפתע הם שמים לב כי מכונית אחרת נוסעת אחריהם כבר דקות ארוכות. האם עוקבים אחרי? האם מתנכלים לי? המכונית נעצרת לידם ברמזור. הלב מכווץ בפחד. אימה לופתת את הלב. מבעד לחלון ניבט פרצוף עוין. האם זהו זה? האם זה ייגמר הפעם רק בקללה, רק ביריקה שאנחנו כה רגילים אליהן, או שמא... הם שבים הביתה וכאן מחכות להם ההודעות: היו כך וכך טלפונים של איום, ויש כך וכך מכתבי איום גסים. בסדר. לכך אנחנו רגילים.

אבל אחר כך בא קצין משטרה ומבשר: יש לנו ידיעות מודיעיניות שמשהו עלול לקרות. כדאי שתזהרו. אנחנו מצטערים, אבל לא נוכל להקצות שמירה אישית. אתם יודעים - יש לנו בעיות של כוח אדם. מה שאנחנו יכולים לעשות זה שלושה דברים: להקצות לך חבלן משטרתי שיבדוק כל בוקר את מכוניתך, להגביר את הסיורים שלנו בסביבות מקום מגוריך ולייעץ לך: תיזהר. ואז קצין המשטרה הולך וחבר הכנסת נשאר לבד, עם בני משפחתו, עם הפחדים.

זה לא סיפור, רבותי, זה לא סיפור אדוני ראש הממשלה אביר הדמוקרטיה. אלה פרטים מציאותיים. בישראל 1983 אנשי ציבור, חברי כנסת חוששים לחייהם, בגלל דעותיהם. ואנחנו - יפי הנפש, ההומאניסטים הגדולים, יושבים בחיבוק ידיים, מסתפקים במענה לשון רך, פן יאשימו אותנו הצבועים למיניהם ב"אלימות מילולית" רחמנא ליצלן ואפילו איננו מציבים שמירה של יום ולילה על האנשים האלה, שהכל יודעים מיהם והמסומנים עתה כמטרות. אני כבר לא מדבר על פלוגות כדוגמת "פלוגות הפועל" להגנה על הפגנות, על דוכני החתמה, על משמרות. אני לא מדבר על להשיב מכה תחת מכה, על מאמץ שיימנע את הפיכת הרחוב הפוליטי לרחוב שלהם בלבד. אני מדבר על שמירה על הנפש. כי מי שהשליך את הרימון ביום ה', עדיין מסתובב חופשי. מי יודע איזו חגיגה הוא מכין לנו עכשיו. ואם לא הוא - חבריו.

מה תגידו, אתם הצבועים, אחרי ההתנקשות הפוליטית הראשונה? מה נאמר אנחנו? אילו נאומים מתחסדים נשמע בהלוויה של יוסי שריד / שולה אלוני / צלי רשף / יאיר צבן / מאיר וילנר / אורי אבנרי? האם נצטרך אז ללכת בראשים מורכנים לבתינו, להעיף עין על הבוידעם ולהרהר באריזת המזוודות?

זוהי אופציה איומה, מביישת. צריך להישאר כאן ולהילחם. אבל לא מלחמת אחים רבותי. הם לא האחים שלי.

http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.1986570.1365336058%21/image/13927...

Par guy.fitoussi le 11/04/13
Dernier commentaire ajouté il y a 6 années 2 semaines

נושא ההודעה: כאן מתועד השקר הענק של דוד בן גוריון על כביכול אי ידיעתו של המתרחש בארופה בסוף 1942

אתר YNET מפרסם עתה ביום השואה באופן חיובי (כצפוי מכלי תשקורת ישראלי) את נאומו של בן גוריון מה-30 לנובמבר 1942 על המתרחש בארופה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4365052,00.html

ראשית יש לתמוהה מדוע לקח מעל 60 שנה לצה"ל לשחרר את הנאום המצונזר בחלקו ע"י הבריטים, מה יש למדינת ישראל להסתיר בעניין השואה?

הנאום המלא מצורף מטה,

ובכן התזמון של הנאום אינו מקרי, הוא בא מספר ימים אחרי שראש הקהילה היהודית בארה"ב הרביי סטפן וויז פרסם בעתונות ביום 24.11.42 את מעשה ההשמדה ההמונית בארופה וכי שני מיליון יהודים כבר נרצחו, אחרי שהדברים אושרו לפרסום לציבור על יד משרד החוץ האמריקאי.

ראו את הסרטון בשקף מספר 9 של המצגת המתעד זאת

http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?p=273935#273935

בן גוריון אשר לא יכל להסתיר זאת יותר לאנשי הישוב העברי, נאלץ לתת נאום על כך.

אך בראש נאומו ניתן לראות את השקר הגס של בן גוריון אשר מנסה לזרוע ספק באוזני העם ולהצדיק אי פרסום המידע הזה לפני כן, כאשר אומר "אין אנו יודעים בדיוק מה מתחולל בגיא ההריגה הנאצית"

זאת בשעה שהוא ידע משנת 1941 על מעשה הרצח ההמוני ברוסיה והוא ידע לפחות מאמצע 1942 על מחנות ההשמדה ונמנע לדווח על כך.

ראו בעניין זה את עדותו של רודולף ישראל קסטנר שליח הסוכנות היהודית בארופה בעמוד 12 של המצגת והמאמצים שעשה בן גוריון ועמיתיו להשתיק את המחאה הציבורית של קבוצת ברגסון אחרי שהדברים פורסמו.

לסיכום לא פלא שלקח 60 שנה למדינת ישראל לפרסם את הנאום ויש להניח כי עוד הרבה מאוד חומרים מרעישים שוכבים בארכיונים של צה"ל, המוסד ושל הסוכנות היהודית מאז השואה.

neum-bengourion-30-11-42.pdf

Description:

Download

Filename: neum-bengourion-30-11-42.pdf

Filesize: 3.05 MB

Downloaded: 5 Time(s)

_________________

הסקר קובע: רוב הציבור בישראל סבור שהשחיתות פוגעת בחייו היום יומיים,

חתום על העצומה נגד שחיתות הממסד ומערכת המשפט והצטרף ל"נקים"

השופט מישאל חשין:המלחמה בשחיתות היא מלחמה להגנה עצמית בה לא לוקחים שבויים