guy.fitoussi

Par guy.fitoussi le 28/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 4 mois

נס גדול לא היה פה: על המדיניות הכלכלית של ממשלת נתניהו השנייה

דו"ח חדש של מרכז אדוה מאת ד"ר שלמה סבירסקי בהשתתפות: גיא פדה, ירון דישון ועדי סופר

ממשלת נתניהו השנייה נדרשה להתמודד עם תביעת תנועת המחאה החברתית ל"צדק חברתי" ועם הביקורת הציבורית על ריכוז כוח כלכלי-פוליטי בידי מספר קטן של קבוצות עסקיות. נתניהו, מצדו, היה כתובת ראויה, בהיותו הדובר הרהוט ביותר של מדיניות קידום המגזר העסקי כמוביל הצמיחה מחד גיסא ושל צמצום תקציבי כדי "לשחרר מקורות לטובת המגזר העסקי" מאידך גיסא. ביטוי מובהק לכך היו הקיצוצים התקציביים הגדולים של 2003 והעברת כספי החיסכון הפנסיוני לשוק ההון. מדיניות זו השיגה את יעדיה: במונחי תמ"ג, משקל תקציב המדינה ירד מ-47% בשנת 2003 ל-38% בשנת 2012, תחת ממשלת נתניהו השנייה - שיעור נמוך מהממוצע ב-OECD. במקביל הצטמק החוב הממשלתי, מ-98% תמ"ג ב-2003 ל-67% תמ"ג ב-2012. והכסף אכן הגיע למגזר העסקי: תחת ממשלת נתניהו השנייה, האשראי של המגזר העסקי היווה 54% מן האשראי במשק (לא כולל משקי בית), ואילו האשראי של הממשלה - 46%; עשור אחד קודם לכן היה היחס הפוך. הצד האחד של מטבע הצמצום התקציבי הוא אשראי רב למגזר העסקי והעצמה של מספר לא גדול של קבוצות הון. הצד השני של המטבע הוא דלדולם של מנגנונים ממשלתיים חשובים באמצעות הפרטה וצמצומים, עד כדי אובדן שליטה: למשל, אובדן שליטה על ההשפעה המבדלת של כספים פרטיים במערכות החינוך והבריאות, או היחלשות היכולת של משרד השיכון לשלוט בשוק הדיור.

המחאה החברתית והמלצות ועדת טרכטנברג בעקבותיה הביאו לשינויים מסוימים במדיניות - ובעיקר הקפאת מתווה הורדת מס ההכנסה והרחבת חוק חינוך חינם מגיל 3. אך בעקרונות היסוד במדיניות המקרו-כלכלית לא חל שינוי. לדוגמא, בסוגיית יוקר המחייה לא ששה ממשלת נתניהו השנייה להפעיל כלים הנתונים בידה, כדוגמת מעורבות גדולה יותר במשק או הטלת פיקוח על מחירים ובמקום זאת היא בחרה לנקוט בדרך של הקמת ועדה להגברת התחרותיות. העברת דגל הצמיחה למגזר העסקי לא הולידה נס בצורת צמיחה יוצאת דופן או שגשוג של כלל שכבות האוכלוסייה. התוצאה הבולטת ביותר של מדיניות זו היא מידה חסרת תקדים של אי שוויון: בהזדמנויות יזמיות, בגישה למקבלי החלטות, בגישה לאשראי, במיסוי, בבעלות על נכסים, בתעסוקה ובשכר.

לקריאת המסמך המלא

היום, יום חמישי, יתקיים כנס לרגל יציאת הדו"ח תחת הכותרת: "האם משהו השתנה? המחאה החברתית והמדיניות הכלכלית" בהשתתפות ח"כ סתיו שפיר, ח"כ אילן גילאון, הכלכלנית תמר בן-יוסף ואיציק אלרוב, מפעילי המאבק ביוקר המחייה. מנחה: פרופ' יוסי יונה. 18:00-20:30, בית ציוני-אמריקה, תל-אביב-יפו. לפרטים נוספים לחצו כאן

פערי השכר המגדריים

נייר עמדה מטעם "שוות ערך" שהוגש לועדת הכספים של הכנסת.

למסמך המלא

התקדמות לשוויון?

עלייה של שלושה מקומות בדירוג העולמי במדד האי-שוויון המגדרי זיכה את מדינת ישראל בפרס, אך הנתונים בשטח מצביעים על דריכה במקום.

לכתבה ב ynet

נס גדול לא היה פה

ד"ר שלמה סבירסקי בראיון בתוכניתה של תמי מולד-חיו ברדיו כל השלום בעקבות פרסום הדו"ח החדש של מרכז אדוה.

להאזנה לראיון

Par guy.fitoussi le 21/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

שופטת אביטל בית נר: "אני מתביישת במערכת המשפט

, אין לה עתיד בגלל ניהול כושל"

סגנית נשיא השלום בקריות, שפרשה לפני כחודשיים מכס השיפוט, מנסחת כתב אישום נוקב על תפקודם של הנהלת בתי המשפט ושל העומדים בראשה ■ "השופטים במערכת עובדים היטב - אך אין מי שינהל אותם"

25/05/2009, 07:36

אלה לוי-וינריב

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000452528

נושאים: אביטל בית נר הנהלת בתי המשפטמערכת המשפט משה גל

השופטת אביטל בית נר: "אני מתביישת במערכת המשפט..."

השופטת אביטל בית נר: "אני מתביישת במערכת המשפט..."

"הגיע הזמן שנתייחס למערכת בתי המשפט כמו אל גוף עסקי שייעודו לספק שירות טוב לציבור ונעמיד בראשו מנהל מקצועי שיימדד על-פי ביצועיו. השופטים במערכת עובדים היטב אך אין מי שינהל אותם".

לאביטל בית נר, סגנית נשיא בית משפט השלום בקריות, שפרשה לפני כחודשיים מכס השיפוט לאחר 15 שנה, יש בטן מלאה על אופן ניהול מערכת בתי המשפט. על אף היותה חלק מ"ההנהלה", היא לא מצטרפת לטרנד של תקיפת השופטים ה"איטיים", "מעכבי ההחלטות" ו"כותבי הדיסרטציות", אלא מפנה אצבע מאשימה לעבר הנהלת בתי המשפט, ובעיקר לעומד בראשה.

"אני מכבדת את השופט משה גל (מנהל בתי המשפט, א' ל"ו), אבל בשוק האזרחי הוא לא יכול היה להיות מנכ"ל. מה קרה בבתי המשפט בשנתיים וחצי שהוא מנהל את המערכת? חוץ מלהקים ועדות הוא לא עשה כלום. יש רק ירידה, ירידה, ירידה. כל מנהל אחר, אחרי שנה-שנתיים שהוא לא מראה הישגים, מוציאים אותו מהארגון.

"הקריטריונים למינוי מנהל במערכת המשפט אינם מקצועיים של ניהול, אלא של 'מי שיעשה שקט במערכת'. קראתי על השופטת ורדה אלשיך בעיתונים שהשיקולים לא למנות אותה לנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב היו, בגין היתר, שהיא 'עלולה לעשות רעש'. במערכת בית המשפט תופסים את המילה 'רעש' כמשהו שלילי, אבל כשעושים שינוי זה לא תמיד שלילי. במערכת רק רוצים שקט תעשייתי.

"אני לא ראיתי מכרז למינוי לתפקיד מנהל בתי המשפט או בחינת יכולות ניהוליות אמיתיות לפני שמשה גל מונה. אני מבינה שהנשיאה דורית ביניש (נשיאת בית המשפט העליון, א' ל"ו) רצתה לצידה מנהל שהיא מכירה, ויש לה אמון בו, ואני מכבדת את הרצון הזה, אבל בשום מקום אחר בשוק לא היו נותנים לו לנהל שנתיים וחצי בלי להראות תוצאות".

* הנהלת בתי המשפט מפרסמת מעת לעת את פעילותה לצמצום העומס בבתי המשפט ולשיפור מצב המערכת. לאחרונה הם הקימו צוות לקביעת מתווה לצמצום העומס.

"זה כל מה שהם עושים. מהיום שמשה גל התמנה רק ממנים ועדות ויועצים, וכל פעם שצריכים תגובה לעיתון אומרים 'הנה מינינו צוות לטיפול בנושא ויש כבר פיילוט'. בפועל, בשנתיים האחרונות המערכת קרסה עוד יותר. השופטים יותר ממורמרים ויותר קשה להם. הם נורא רוצים לתת שירות ומתוסכלים מהביקורת הציבורית, אבל הם לא עומדים בנטל".

* את מבקרת את מנהל בתי המשפט, אך ראש המערכת היא נשיאת בית המשפט העליון. לה אין אחריות?

"כשאני אומרת 'הנהלה', אני בפירוש מתכוונת לכך שיש אחריות לכולם. הנהלה היא גם הנשיאה, גם מנהל בתי המשפט וגם נשיאי בתי המשפט המחוזיים. אך על המנהל אחריות גבוהה יותר, כיוון שהוא המוציא לפועל של המדיניות שמתווה הנשיאה. הנשיאה ומנהל בתי המשפט הם הקודקוד של המערכת. אבל נשיאת בית המשפט העליון מכתיבה מדיניות כללית. הנשיאה לפי תפיסתי צריכה לגבש יעדים. היא רוצה שיגמרו תיקים מהר, שיהיו דיונים מיום ליום ושתהיה חלוקה נכונה של תיקים. מי שמיישם את החזון ואת היעדים שהיא מציבה, מי שמתרגם את המדיניות הכללית לשפת המעשה זה מנהל בתי המשפט. זה כמו מנכ"ל של משרד או מנהל מפעל".

למרות הביקורת החריפה, ניכר על בית-נר שהיא "באה מאהבה". "הביקורת שלי באה ממקום חיובי", היא אומרת. "אני אוהבת את המערכת ואם יכולתי היום מבחוץ לעזור לתקן אותה בהתנדבות הייתי עושה את זה, כי היא יקרה לי. האנשים שם טובים. מנהל בתי המשפט לא פועל כפי שהוא פועל מרוע לב או מטיפשות. הוא שופט ואדם מצוין, אך שופט זה שופט, ומנהל זה מקצוע אחר. צריך להפריד בין השניים".

בית נר מרשה לעצמה לדבר על ניהול כמומחית לדבר, כי היא באה עם קבלות בתחום. השם שלה אמנם אינו מוכר לציבור הרחב, בעיקר בשל המיקום הגיאוגרפי שלה בצפון הארץ, אך ציבור עורכי-הדין שהופיעו בבית המשפט תחת ניהולה והשופטים שעבדו תחתיה ולצידה מכירים סגנית-נשיא יעילה במיוחד. בית-משפט השלום בקריות, שבהקמתו סייעה (בשנת 2000), זכה להכרה כשלום היעיל והמהיר ביותר בשנים שבהן עמדה בראשו.

במקביל לניהול הערכאה העמוסה, בית נר שימשה דוגמה לשופטיה. היא הייתה מהשופטים היעילים ביותר במערכת, ולא פעם נאמר עליה שהיא מסיימת תיקים במהירות האור. היא הגיעה מוכנה לדיונים, לא היססה לומר את דעתה, וניהלה דיונים מהירים וענייניים. "סיימתי בחודש בין 200 ל-500 תיקים, בהם כתבתי פסקי-דין, לא עניינים טכניים. מבחינת הספק, ואת זה הסטטיסטיקות יכולות להראות, היה לי ההספק הגבוה ביותר בארץ".

בית נר לא עשתה זאת בשביל להתקדם למחוזי. גם חלומות על העליון לא היו לה. השאיפה המקצועית שלה הייתה להגיע לעמדת ניהול משמעותית במערכת ולסייע לשפר את מצבה העגום ("אני אוהבת להוביל ולנהל. זה היתרון היחסי שלי למערכת", היא אומרת).

הרקורד שלה התאים. היא הגיעה לשפיטה (ב-94') עם ניסיון ניהולי רב שאותו צברה במערכת מורכבת במיוחד: צה"ל. לאחר מספר תפקידי ניהול, בגיל 29 כבר שימשה כראש ענף שכר בגמלאות של אכ"א בדרגת סגן-אלוף בקבע, והייתה אחראית על כל מדיניות השכר בצה"ל.

אלא שאכזבתה מכך שלא מונתה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה, לאחר שהוחלט שהמשרה תאויש על-פי ותק ולתפקיד מונה השופט אהוד רקם, סיפקה לה מניע חזק לצאת מהמערכת ל"אזרחות". "אני חושבת שאם היו ועדות מכרזים אובייקטיביות, הייתי מתמנה לתפקיד, גם מבחינת השכלה, גם מבחינת ניסיון וגם מבחינת הוכחה מעשית. אבל מינו לפי ותק, וכיבדתי את זה. אפשר לומר שפוליטיקה פנימית הנחתה את המינוי הזה, אבל אני לא כועסת".

* אם כיבדת את ההחלטה ולא כעסת למה פרשת?

"ראיתי שאין לי סיכוי לממש את כישוריי הניהול שלי. זאת סיבה אחת. ועוד יותר ראיתי, שלא רק שלא נותנים לי להתקדם בתחום הניהול, אלא גם באותו בית משפט שאני כבר מנהלת אותו לא מאפשרים לי להנהיג את שיטות הניהול שהנהגתי עד אותו יום ושהוכיחו את עצמן. דרשו ממני לעשות כל מיני שינויים שעובדתית עכשיו הובילו לכך שהמערכת שם קורסת.

"אמרתי לעצמי שאם אני לא יכולה לנהל את הממלכה הקטנה שאני אחראית עליה, ולהוכיח שאפשר לעשות בית משפט שמוציא תיקים מהר, אז אין לי מה להישאר במערכת. גם אין עתיד למערכת כזו. אני מצטערת, אבל אם ככה תמשיך המערכת לפעול לא יהיה לה עתיד. אני אישית לא אמליץ לאנשים להגיש תביעות בבתי המשפט כי אין לדעת איך ומתי הם יצאו משם ואיזה טיפול הם יקבלו".

* רק ההנהלה אשמה במצב המערכת, בסחבת ובהימשכות ההליכים? השופטים מקבלים אצלך ציון מצוין?

"הם לא חפים מבעיות, אבל הבעיה האמיתית היא ניהול. חד-משמעית. היום לשופט אזרחי בשלום במחוז חיפה יש בין 800-1000 תיקים בסטוק. אם קובעים לו את כולם לקדם משפט, אין לו מועד הוכחות בשנה הקרובה. בגלל זה התיקים נסחבים. בבית המשפט שלי שופט היה מקבל מכסת תיקים לפי מה שהוא מסיים. עמדתי על כך שיהיו 200 תיק בפול של השופט. כל חודש הוא היה גומר 30-50 תיק והיה מקבל חדשים. זה עבד נהדר, אבל הנהלת בתי המשפט אסרה עלי להמשיך לעשות זאת. יש בעיה של תפיסה ניהולית שגויה.

"חוץ מזה אני חושבת ששופט לא צריך לשבת בדיונים 5 ימים בשבוע. אם הוא יישב 4 ימים ואת היום החמישי יקדיש לזנבות ולכתיבת פסקי-דין, הוא לא יגמור פחות תיקים כמו שכולם חושבים, הוא יגמור הרבה יותר".

בניגוד לשופטים רבים אחרים ששומרים על שפה ממלכתית-ייצוגית זמן רב לאחר פרישתם, ואולי חוששים להביע את דעתם האמיתית על המערכת, לבית נר אין בעיה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. מבחינתה, חשיפת הליקויים זו דרך לשפר את המערכת.

בעיה נוספת שהיא מציפה היא האבטלה הסמויה של שופטים. מתברר, שלא כל השופטים קורסים תחת העומס הרב. רוב השופטים קורסים מהמשא הכבד, אך יש גם כמה שופטים שמצליחים לחמוק מהגזירה.

"בבית המשפט שלי ובעוד בתי משפט זיהיתי אבטלה סמויה של שופטי שלום שעוסקים בתחום הפלילי. כשלשופט יש במלאי 50 תיקים לעומת 1000 אצל שופט אחר, חייבת להיות אבטלה סמויה. הייתה תקופה שהיה אצלנו עומס גדול בתחום האזרחי והייתה אבטלה סמויה בתחום הפלילי. בלשכה באמצע היום הם יכולים לפתוח עיתון. יש הפסקה ואפשר לנוח, אבל לא צריך להתבטל בזמן שאחרים מתמוטטים.

"כשזיהיתי זאת, ביקשתי מההנהלה רשות להעביר לשופטים הפליליים קצת תיקים אזרחיים, הפשוטים שבהם. אמרו לי 'לא. שופט פלילי הוא פלילי והוא יכעס אם ניתן לו תיקים אזרחיים'. צריך להתנהג עם השופט בצמר גפן. עליתי עד למעלה עם הבקשה ועדיין לא אפשרו לי. יצא, שהיה לי בית משפט עם ארבעה שופטים באבטלה סמויה, שיכולתי להכפיל להם את העבודה, והשאר קורסים".

נוסף לאבטלה הסמויה, בית נר ניסתה לטפל גם בגרפומניה, נגיף הדיסרטציות, שדבק בשופטים בערכאה שבניהולה. "עבדתי גם עם השופט הבודד ובדקתי למה קשה לו להוציא פסק-דין מהר. האם קשה לו להחליט? האם הוא חושב שבכל פסק-דין הוא כותב דוקטורט? אמרתי לשופטים שלי 'אני מבינה שאתם צריכים לכתוב דוקטורטים בשביל להתקדם למחוזי, כי על-ידי זה מודדים אתכם, ואני מכבדת את זה. אבל תחליטו שב-10 פסקי דין בשנה אתם לוקחים את הזמן ועושים דוקטורט, אבל את כל המאות ואלפי התיקים הנותרים תכתבו קצר'. בבית משפט שלום, ב-95% מהתיקים אין חידושים, אז לא צריך בכל פסק-דין לכתוב דיסרטציה".

לדברי בית נר, שינויים ניהוליים קטנים עשויים לעשות הבדל עצום במערכת, בלי למנות שופט נוסף אחד. "עשיתי בדיקה וגיליתי שכל דבר קטן, כמו שינוי אופן חלוקת התיקים בין השופטים, מהווה שיפור של 10%-15% ביעילות המערכת. בסופו של דבר אפשר יהיה ליעל את המערכת בלי תוספת של שופט אחד ב-30%-40%. זה התרחיש הצנוע. לדעתי אפשר בהרבה יותר".

השינוי הראשון שצריך להתבצע, כך בית נר, הוא מינוי מנהל מערכת מקצועי. "הגיע הזמן שמערכת בתי המשפט תמנה לתפקיד הניהול מנהל מקצועי. אם הם מתעקשים ששופט ינהל את המערכת שישימו לצידו מעין דירקטוריון שבו ישבו אנשי מקצוע, אנשי ייעוץ ארגוני ואנשי ניהול שיבחנו את המערכת בחינה אובייקטיבית ויגידו מה צריך לעשות. ממש כמו גוף עסקי.

"היום המערכת משקיעה הון כסף בהמון יועצים שמסתובבים במערכת סתם, וגם אם הם כבר נותנים המלצות הן לא מיושמות. כשהייתי בתוך המערכת הרגשתי שטוחנים מים, שמפחדים לעשות שינוי. יש במערכת פחד משינויים שאין לי הסבר הגיוני למקור שלו, אני לא פסיכולוגית. במערכת יגידו שהם עושים כל הזמן, אבל בפועל כבר שנתיים וחצי לא עושים כלום".

* את מבקרת בחריפות את המערכת ואת מנהל בתי המשפט. אינך חוששת מהתגובות?

"תמיד יוכלו להשמיץ אותי. מי שמכיר אותי יודע שניהלתי בית משפט מצוין, ועשיתי עבודה מצוינת. יכולים להגיד 'היא יצאה החוצה ופתאום מדברת, למה היא מדברת עכשיו ולא ב-15 השנים שהייתה'. אבל אני כן דיברתי, ולא תמיד רצו להקשיב. לא אהבו לשמוע מה יש לי לומר. אני בטוחה שיש מישהו למעלה, בהנהלה, שמרגיש שירד נטל כשעזבתי. לא מפני שלא הייתי שופטת טובה, אלא בגלל שרציתי להניע שינויים, ולא רצו לשמוע.

"אני אוהבת להיות במערכת שאני גאה בה. הייתי גאה במערכת המשפט בהיבט שהיא נקייה ויש בה אנשי מקצוע איכותיים. אבל לא הייתי גאה בה מבחינת השירות לאזרח. להיפך, אני מתביישת במערכת המשפט בנקודה הזאת".

הנהלת בתיהמ"ש: "ניתן לתהות מה מניע את השופטת רק לאחר פרישתה"

בהנהלת בתי המשפט חילקו את הביקורת של בית נר לשני מישורים: האישי והעקרוני, ומסרו כי, "באשר להיבט האישי - דהיינו, ביקורתה על תפקוד מנהל בתי המשפט, לא תינתן תגובה מפאת כבודה של השופטת, אולם ניתן לתהות מה מניע את השופטת לעלות טענות אלה רק עתה לאחר פרישתה".

"באשר להיבט העקרוני - מקובל ורצוי שמנהל בתי המשפט יהיה שופט, כדי שנושאי משרה שיפוטית ישמש כחיץ בין הרשות השופטת ובין הרשות המבצעת. מנהל בתי המשפט אינו מופקד על השופטים, אלא משמש גורם האחראי על סדרי המנהל בבתי המשפט. הוא אינו פועל לבדו ונעזר בשורה של בעלי תפקידים ומומחים, לרבות גורמים מקצועיים חיצוניים.

"בשנתיים האחרונות חלו שינויים רבים במערכת וניתן למנות מקצתם: יצאה לפועל ההחלטה על הקמת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, שולבו במערכת עשרות שופטים, מלאי התיקים הנוכחי הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון, בוצע שינוי מבני בהנהלת בתי המשפט תוך השמת דגש על הטמעתן של שיטות ניהול שונות, מבוצעות בדיקות תפקוד המזכירויות בבתי המשפט השונים ונבחנות דרכים לשיפור תפקודם, חוזק הקשר בין מטה הנהלת בתי המשפט ובין בתי המשפט. הופעלו שיטות חדשות בתחום האדמיניסטרציה השיפוטית, מבוצע פיילוט גישור, מוטמעת מערכת נט המשפט ועוד".

Par guy.fitoussi le 12/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

L

Face aux défis actuels, lesdroits culturels méritent une attention prioritaire sur la scèneinternationale. Il est important de promouvoir la protection des droitsculturels, cultuels et à la diversité afin de sauvegarder le patrimoine de ceuxqui ont inculqué les valeurs et le fondement de cette société.

Une diversité culturelle qui ne doit pas êtreperçue comme un patrimoine figé, mais comme un processus garant de la survie del'humanité, elle vise aussi à éviter les ségrégations et les fondamentalismesqui au nom des différences culturelles, sacraliseraient ces différences .

Larichesse culturelle du monde est sa diversité en dialogue,

Par guy.fitoussi le 11/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

Achat d'un appartement dans un projet neuf en Israël

Lorsque vous aurez l'intention d'acheter un nouvel appartement d'un entrepreneur, ce dernier doit vous fournir un projet de contrat de vente. Le projet de contrat de vente doit être établi par le cabinet d'avocats de l'entrepreneur, ce qui implique la plupart du temps que ce projet de contrat est largement en faveur de l'entrepreneur. Par conséquent, il convient de prêter une attention particulière à toutes les conditions légales, d'ingénierie, de planification, etc , avant la signature du contrat . Après la signature du contrat, le pouvoir de négociation de l'acheteur va baisser de façon spectaculaire.

Dans le cas où la construction de l'immeuble n'a pas encore débutée et que vous achetez un appartement «sur plan», vous devrez être particulièrement attentif. Par conséquent, il ne faut absolument pas signer un protocole d'accord avec l'entrepreneur avant la signature du contrat définitif. Il faut donc vous laisser le temps, ainsi qu'à votre avocat, de procéder à toutes les vérifications qu'il se doit, avant de signer quoi que ce soit, et en général rentrer en négociation avec l'entrepreneur sur l'ensemble des conditions de l'achat.

La planification de l'appartement

Avant d' arriver dans les vérifications qui sont du domaine du juridique, il faut prendre soin de vérifier l'emplacement de la maison et de sa construction sur le terrain , l'emplacement de l'immeuble , les orientations, les dimensions, l'architecture interne de l'appartement, l'environnement de l'immeuble comme par exemple existence ou non d'une usine, d'une route très fréquentée , etc

Licence de l'entrepreneur

Tout d'abord, au début des négociations , vous devez demander à voir le permis d'exercer de l'entrepreneur de la société auprès de laquelle vous avez acheté l'appartement. Ce permis est renouvelé chaque année et sans ce permis, l'entrepreneur n'a pas le droit d'exercer sa profession. Sur chaque licence d'un entrepreneur, figure les domaines de compétence dans lesquels il peut exercer et l'engagement financier maximum autorisé pour l'entrepreneur.

Vérification des Projets antérieurs de l'entrepreneur

Vous pouvez aller jusqu'à visiter les appartements construits par le constructeur, parler avec les résidents qui lui ont acheté un appartement, vérifier le niveau de finition des projets antérieurs de l' entrepreneur, et la façon avec laquelle l'entrepreneur a rempli ses obligations à l'égard des acheteurs.

Propriété du terrain

Vérifiez si le terrain sur lequel l'immeuble a été ou va être construit est bien détenu par l'entrepreneur et enregistré en son nom dans le registre cadastral (Bureau d'enregistrement (« Tabo ») des terres par bloc \ parcelles) ou registre des terres appartenant à l'Administration des Terres d'Israël (« Minhal »).

Il est par ailleurs très important de vérifier si le terrain est grevé de privilèges en faveur de tierces personnes, comme une banque ou une administration par exemple.

Appartement issue d'une opération de « combinaison » (« Combinatsia » en hébreu) :

Une « Combinatsia » est d'un accord conclu entre un propriétaire qui ne veut pas financer la construction, d'une part, et un entrepreneur qui ne veut pas financer l'achat du lot. Par conséquent, le propriétaire vend une partie de son lot pour des services de construction, selon un pourcentage convenu entre les parties. En d'autres termes, les parties se partageront l'ensemble des appartements du projet. L'entrepreneur peut à son tour vendre «sur plan » les appartements construits sur le terrain.

Dans ce genre d'opération, il est très important de vérifier s'il existe au cadastre une inscription marginale sur le terrain en faveur de l'entrepreneur et dans ce cas, est-ce que ce dernier sera en mesure et autorisé à enregistrer une mention marginale au cadastre en faveur de l'acheteur.

Il est également capital de bien vérifier les conditions contractuelles signées entre le propriétaire du terrain et l'entrepreneur, afin d'éviter par exemple qu'un appartement vendu par l'entrepreneur soit déjà attribué au propriétaire en vertu du contrat de « Combinatsia ».

Le permis de construire

Avant la signature du contrat avec l'entrepreneur, le futur acquéreur doit vérifier si l'entrepreneur a obtenu un permis de construire auprès de l'autorité locale.

La signature d'un contrat avant l'obtention du permis de construire est risquée, si l'encaissement des paiements de l'appartement par l'entrepreneur est permis dans le contrat. En revanche, il est possible de signer un contrat de vente alors que le permis n'a pas encore été obtenu, si l'argent reste en séquestre chez l'avocat jusqu'à l'obtention du permis, et qu'il existe des clauses d'annulation du contrat en cas de non-respect de l'obligation d'obtenir le permis de construire dans un délai déterminé.

Les justificatifs de paiement des impôts et taxes

Assurez-vous que l'entrepreneur possède un certificat du service des impôts attestant qu'il n'y aura aucun obstacle, en raison de dettes de l'entrepreneur, pour enregistrer l'appartement au nom de l'acheteur.

Vérification du contrat de vente

L'avocat de l'entrepreneur rédige en général des contrats de vente très longs et techniques dont la plupart des articles protègent bien sûr d'avantage l'entrepreneur que l'acheteur. Par conséquent, il incombe à l'acheteur de prendre son propre avocat en vue d'examiner le contrat et d'analyser toutes les clauses du contrat et ses annexes. Avant de signer le contrat celui-ci doit être avisé par un avocat compétent en matière de droit immobilier afin de soumettre à l'avocat de l'entrepreneur les commentaires et modifications nécessaires.

Nous conseillons également souvent, en fonction des cas, d'obtenir l'avis d'un ingénieur, d'un architecte ou d'un expert pour vérifier les spécifications techniques et les plans joints au contrat.

Les documents annexés au contrat de vente

Selon la loi, l'entrepreneur doit joindre au contrat de vente :

Les spécifications techniques de l'appartement conformément à la forme prescrite par la loi ;

Plan de l'appartement

Plans généraux de tout l'immeuble et de ses étages.

Plans du terrain

Par guy.fitoussi le 11/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

Les principes généraux de la convention de non-double imposition France Israel

Le but d'une convention fiscale, qui fixe ses propres critères de définition du domicile fiscal, est d'attribuer à un seul des deux pays signataires le domicile de la personne, donc l'étendue de son obligation fiscale. Il existe entre la France et Israël une convention internationale de non double imposition, entrée en vigueur le 18 juillet 1996. Les conventions fiscales ont une force supérieure aux législations internes et s'appliquent donc a fortiori.

Il est capital de déterminer le statut fiscal (résident ou non-résident) dans le pays d'accueil afin de définir clairement à quelle fiscalité, locale ou française, le contribuable est soumis. Ceci permet d'éviter des surprises désagréables au moment du départ définitif du pays d'accueil ou lors d'un éventuel retour en France.

Afin de déterminer le domicile fiscal, la convention va énoncer un certain nombre de critères. Il suffit qu'un seul de ces critères successifs soit rempli pour que le domicile fiscal soit fixé. Ainsi, il conviendra de regarder le second critère seulement si le premier n'est pas rempli et ainsi de suite. Ces critères sont classés dans l'ordre décroissant d'importance suivant :

1. le lieu du foyer d'habitation permanent,

2. le lieu du centre des intérêts vitaux,

3. le lieu de séjour habituel,

4. la nationalité.

En ce qui concerne une personne morale, une société par exemple, elle est considérée comme un résident de l'Etat où son siège de direction effective est situé.

Ainsi, si de par la convention fiscale le contribuable est qualifié de non résident français, le fisc français ne pourra l'imposer sur l'ensemble de ses biens mais éventuellement sur certains comme par exemple sur l'immobilier. Ainsi, selon le pays dans lequel le contribuable s'est expatrié, les règles d'élimination de la double imposition varieront en fonction de la convention fiscale qui aura été conclue afin que le contribuable n'ait pas à payer deux fois l'impôt sur un même revenu ou un même bien.

Etre résident fiscal dans un état étranger ne suffit pas pour bénéficier des avantages de la convention fiscale signée avec ce pays. En effet, pour bénéficier de certains de ces avantages, le contribuable doit fournir des formulaires établis par les deux Etats contractants (formulaire RF). Par exemple, si le contribuable perçoit des dividendes de source française, l'établissement financier français réclamera le RF adéquat pour prélever la retenue à la source correspondante. A défaut, il pourra appliquer un taux de retenue maximum pouvant aller jusqu' à 50 %.

De par le statut de non résident, il est également intéressant de noter qu'il est possible d'exonérer son patrimoine de droits de succession. Ce point fera l'objet d'un prochain article dans notre Blog.

Une fois le domicile fiscal déterminé grâce à la convention fiscale, le contribuable sera soumis, d'une part, à une obligation restreinte (imposition éventuelle sur les revenus uniquement de source française) si le contribuable est qualifié de non-résident au sens de la législation fiscale française, et d'autre part, à une obligation élargie (imposition sur l'ensemble des revenus de source française ou étrangère) si le contribuable est qualifié de résident français de par les critères de la convention.

La convention de non double imposition s'applique à différents types d'impôts, et notamment aux impôts sur le revenu et sur les sociétés perçus en France ou en Israël. Ces revenus comprennent les gains provenant du transfert de propriété de biens mobiliers ou immobiliers, des taxes sur le montant global des salaires payés par les entreprises (bénéfices des entreprises ou revenus des professions indépendantes) ainsi que les impôts sur les plus-values. Nous ne donnerons ici qu'une description succincte du régime des différents types d'impôts régis par la convention, ceux-ci devant faire l'objet de développements dans de prochains numéros.

En matière d'impôt sur le revenu, l'impôt applicable sera celui du pays dans lequel l'activité est exercée. Les retraites privées seront imposées dans le pays de résidence. Les revenus de la fonction publique seront imposés dans le pays de la source de ces revenus. Les revenus fonciers seront imposés dans le pays de situation du bien. Les revenus de capitaux mobiliers (dividendes) seront imposés dans le pays de résidence (en France ces impôts sont retenus à la source mais leur montant peut être diminué par la convention). Les plus-values immobilières sont imposées dans le pays de situation de l'immeuble, etc.

Les régimes de non double imposition applicables aux différents revenus que nous venons de mentionner sont décrits en détail dans la convention.

Par guy.fitoussi le 11/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

Taxe sur les plus-values immobilières : principes généraux applicables jusqu'au 1er janvier 2014

En principe, il incombe au vendeur une obligation de payer une taxe sur les plus-values à chaque transaction immobilière, sauf lorsqu'il peut bénéficier d'une exonération de cet impôt dans les cas qui seront décrits ci-après.

Les dispositions prévues dans la loi concernant les modalités d'application de l'impôt sur les plus-values sont complexes et différentes en fonction de la nature du bien concerné et de son utilisation.

Les niveaux d'imposition sur les plus-values :

La loi israélienne sur la fiscalité foncière de 1963 prévoit les conditions d'application de l'impôt sur les plus-values pour toute vente de droits immobiliers, que ce soit à titre commercial (local commercial, magasin, ...) ou particulier (appartement), par une personne physique ou une personne morale.

La plus-value est la différence entre le prix d'acquisition et le prix de vente du bien, déduction faite des frais liés au bien (travaux, construction, frais d'avocat, frais d'agent immobilier, taxe d'acquisition, etc.).

Avant la réforme du 7 novembre 2001, le taux d'imposition pour un bien vendu par particulier était de 50% et pour le même bien vendu par une société, le taux était de 35%. Depuis le 7 novembre 2001, le taux d'imposition sur les plus-values s'élève à 20% de la plus-value (frais déduits) pour un particulier, et pour une société le taux s'élève à 25%.

Les exonérations d'impôts sur les plus-values peuvent être acquises dans les cas suivants:

1. tous les 4 ans pour les appartements à usage d'habitation: cette exemption n'est utilisable qu'une fois tous les 4 ans.

2. pour ceux qui n'ont pas plus d'un appartement

3. pour le transfert de propriété d'un époux à un autre dans le cadre d'un divorce

4. dans le cas où une personne vend deux appartements dans le but d'en acheter un plus grand

5. en cas de don à un proche parent

6. en cas de revente d'un appartement reçu en don

7. en cas de partage d'un appartement reçu en succession

8. en cas de vente d'un appartement reçu en héritage

9. exonération partielle quand possibilité d'ajouter des parties constructibles

(NB: la fiscalité sur les plus-values sera profondément modifiée à partir du 1er janvier 2014).voir article dans le blog

Par guy.fitoussi le 11/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

La Loi d'encouragement à l'investissement dans les sociétés en Israël

avril 5, 2013 dans Investissement

La Loi d'encouragement à l'investissement dans les sociétés, entrée en vigueur en 1959 (ci-après la « Loi »), a pour but d'attirer les richesses en Israël et d'encourager les initiatives économiques dans le but de développer la capacité de production d'Israël et d'améliorer la balance des paiements en favorisant l'exportation et la création de nouveaux lieux de travail pour un dynamisme croissant du marché du travail. Pour parvenir à cet objectif, la loi israélienne prévoit des allègements fiscaux que nous allons développer.

Amortissement dégressif

La Loi prévoit un amortissement dégressif de la valeur d'un bien lors des cinq premières années d'activité d'une entreprise. Les machines et matériels de l'entreprise pourront être soumis à un amortissement dégressif de 200% supérieur à l'amortissement classique. Dans le cas particulier d'une dépréciation du bien exceptionnellement plus élevée que la normale, la Loi prévoit un amortissement dégressif de 250% supérieur à l'amortissement classique. Les biens immobiliers pourront quant à eux bénéficier d'un amortissement dégressif de 400% de l'amortissement généralement applicable.

Octroie de subventions

L'Etat peut accorder une subvention à une société israélienne, en numéraire, lorsqu'une personne physique ou morale, israélienne ou étrangère, investit dans cette société.

Il pourra également être accordé à l'entreprise des allégements fiscaux sur l'impôt sur les sociétés en fonction du niveau des investissements étrangers dans l'entreprise. Plus le niveau d'investissement étranger est élevé, plus le taux d'imposition sera faible (il est possible d'atteindre un taux d'imposition de 10% alors que le taux actuel de l'impôt sur les sociétés appliqué en Israël est de 29%, ce taux pouvant aller jusqu'à 48%).

Une société dans laquelle un investisseur étranger est entré au capital sera soumise au barème fiscal suivant: pour un investissement à hauteur de 49%, application d'un taux d'imposition de 25%, pour un investissement de 49% à 74% application d'un taux de 20%, pour un investissement de 74% à 90% application d'un taux de 15%, pour un investissement au-delà de 90% application d'un taux d'imposition de 10%.

Ces avantages seront accordés, en principe, pour une période de sept ans à compter de la première année où la société perçoit des bénéfices. Pour une société comportant des investissements étrangers, les avantages sont accordés pour une période de dix ans à compter de la première année d'activité de la société. Enfin, pour une société bénéficiant d'importants investissements étrangers (investissement au-delà de 74% dans la société et au-delà de vingt million de dollars), les avantages sont applicables pour une période de douze ans.

Par guy.fitoussi le 11/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

Réforme de la fiscalité sur les plus-values au 1er janvier 2014

novembre 10, 2013 dans Fiscalité Immobilière, Immobilier, Investissement

Réforme de la fiscalité sur les plus-values au 1er janvier 2014

Une récente réforme fiscale prendra effet à partir du 1er Janvier 2014 et comporte des changements dramatiques dans le domaine de la taxation des transactions immobilières. Cette réforme aura notamment pour effet d'annuler l'exonération fiscale de la taxe sur les plus-values lorsque la vente d'un appartement tous les 4 ans après la vente d'un appartement précédent. En effet, il est aujourd'hui encore possible de bénéficier d'une exonération totale de la taxe sur les plus-values immobilières, pour toute personne qui vend son appartement à usage d'habitation et qui n'a pas vendu un appartement dans les quatre ans avant cette vente.

Les conditions fiscales valables jusqu'au 1er janvier 2014:

Exonération de la taxe sur les plus-values, une fois tous les quatre ans, sur la vente d'un appartement à usage d'habitation.

Exonération pour un appartement à usage d'habitation, unique, qui peut être utilisée une fois tous les 18 mois, à condition que pendant les quatre années précédant la vente le vendeur n'était pas propriétaire de plus d'un appartement .

Les non-résidents peuvent utiliser chaque solution d'exonération de la taxe.

L'application de l'exonération de la taxe sur les plus-values n'est pas limitée à une valeur plafond de l'appartement vendu.

Dans le cas où le vendeur ne peut bénéficier de l'exonération de la taxe, la taxe applicable est de 48% pour la période jusqu'au 7 Novembre 2001, 20% pour la période allant jusqu'au 31 Décembre 2011 et 25% à partir du 1er Janvier 2012 .

Les conditions fiscales à partir du 1er janvier 2014:

Il faut d'abord préciser que les conditions d'obtention de la taxe sur les plus-values existant avant la réforme restent valables pour toute transaction réalisée jusqu'au 1er janvier 2014.

A partir de janvier 2014, l'article de la loi fiscale donnant droit à exonération de la taxe sur les plus-values sera annulé et les vendeurs devront payer une taxe sur les plus-values au taux de 25%, même s'ils ont vendu plus de 4 ans auparavant un appartement précédent.

L'application de ce taux de 25 %, se fera en prenant en compte la valeur de l'appartement à partir de janvier 2014 (et non pas par rapport à la date d'acquisition du bien).

Ce qui veut dire que si une personne aurait bénéficié d'une exonération totale en raison de l'ancien régime fiscal, jusqu'en 2014, aucune taxe ne sera due pour la période allant jusqu'en 2014, et le vendeur ne commencera à payer une taxe uniquement sur la plus-value réalisée à partir de 2014.

La loi prévoit que ces nouvelles dispositions seront valables pour toute personne qui souhaitera vendre jusqu'à deux appartements du 1er janvier 2014 au 31 décembre 2017.

L'exonération de la taxe sur les plus-values sera maintenue pour un particulier propriétaire d'un seul appartement à usage d'habitation au moment de la vente, mais à condition qu'il ait détenu cet appartement au moins 18 mois avant sa vente.

L'exonération ne pourra être obtenue que pour un appartement ne dépassant pas la valeur de 5 millions de shekels (même quand cet appartement a été reçu en héritage). Au-delà de cette somme, la taxe sur les plus-values sera appliquée au taux maximal.

Les étrangers étant propriétaires d'un appartement en Israël perdront complètement le bénéfice de l'exonération de la taxe sur les plus-values, mais se verront appliquer la nouvelle méthode de calcul de cette taxe.

Les donations familiales entre frères et/ou soeurs ne bénéficieront plus de l'exonération sur les plus-values comme jusqu'à présent, et seront donc taxées.

Par guy.fitoussi le 09/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

Acquitté, exonéré des accusations de fraude et d'abus de confiance : ainsi en ont décidé, unanimement, mercredi 6 novembre, les trois juges du tribunal de Jérusalem. Quel retour, et quelle revanche ! Sur la presse d'abord, qui n'a cessé de le clouer au pilori depuis 1997, lorsque Avigdor Lieberman a fait l'objet d'une première enquête policière. Sur la justice ensuite, qui, par le biais de fuites et de bribes d'informations, a presque instruit son procès par avance, de telle sorte que personne ne doutait de sa culpabilité.

Sur les partis politiques composant le gouvernement de Benyamin Nétanyahou enfin, qui supputaient déjà les conséquences de sa disparition de la scène politique et du coup ainsi porté à son parti, Israël Beitenou (" Israël, notre maison "), lequel ne pouvait qu'imploser avec la disparition d'un leader aussi autocratique que charismatique. In fine, le retour d'Avigdor Lieberman est aussi un cadeau empoisonné pour le premier ministre, qui, certes, retrouve un partenaire stable, mais aussi un rival encombrant, qui n'a jamais caché qu'il attendait son heure pour lui succéder.

Avigdor Lieberman revient en majesté, blanchi par la justice, et donc plus puissant que jamais, plus déterminé à imprimer sa marque, à rafler, lui, le leader populiste et ultranationaliste, une bonne partie des voix de la droite et de l'extrême droite. Et à capitaliser sur une vox populi qui approuve la colonisation des territoires palestiniens occupés et jette l'anathème sur le désir de paix des dirigeants palestiniens.

Les juges ont estimé que l'accusé Lieberman avait agi de manière inappropriée et peu éthique, mais non criminelle, et sans qu'il soit établi qu'il se fût rendu coupable d'un conflit d'intérêts.

Sombre histoire : en octobre 2008, Zeev Ben Aryeh, ambassadeur d'Israël en Biélorussie et ami de M. Lieberman, fournit à son ministre de tutelle une note confidentielle détaillant l'enquête de police diligentée contre lui pour une affaire de financement occulte de ses campagnes électorales. Est-ce unservice rendu ? Toujours est-il que M. Ben Aryeh devient le conseiller diplomatique du ministre, avant d'être nommé au poste d'ambassadeur en Lettonie.

Il y a un témoin à charge, et non des moindres : Danny Ayalon, membre important d'Israël Beitenou et vice-ministre des affaires étrangères. Mais c'est un témoin suspect depuis que M. Lieberman l'a écarté de la liste des candidats ayant reçu l'investiture d'Israël Beitenou aux élections parlementaires de janvier 2013. C'est en tout cas le sentiment de la justice, qui s'est saisie avec des pincettes des accusations portées par M. Ayalon contre son ancien patron.

Sauf si le procureur général, Yehouda Weinstein, fait appel de la décision du tribunal de Jérusalem - ce qui paraît peu probable vu l'unanimité des juges -, Avigdor Lieberman, qui avait démissionné en décembre 2012, devrait donc retrouver, dès lundi 11 novembre, son poste de ministre des affaires étrangères, dont M. Nétanyahou assurait l'intérim.

" Je suis heureux de votre retour au gouvernement, qui va nous permettre de continuer à travailler ensemble pour le bien d'Israël ", a commenté le premier ministre. A l'exception notable de Shelly Yachimovich, chef du Parti travailliste, qui a stigmatisé un " homme corrompu " ayant nui à l'image d'Israël, les dirigeants israéliens ont fait chorus avec M. Nétanyahou, manifestant leur prudence face à l'influence politique retrouvée du chef d'Israël Beitenou.

" Travailler ensemble " certes, mais pas forcément en tandem. Le Likoud, le parti de M. Nétanyahou, et Israël Beitenou ont formé une alliance électorale pour les élections législatives. Le Likoud a obtenu vingt sièges (sur les cent vingt de la Knesset, le Parlement israélien), contre onze pour le parti de M. Lieberman. Or il n'est pas sûr que le très controversé " numéro deux " du gouvernement israélien souhaite que ce mariage purement politicien perdure. S'il estime préférable que chaque formation retrouve son autonomie, il va de facto affaiblir le premier ministre, lequel cessera d'être le chef detrente et un députés, soit la plus importante formation politique de la Knesset.

Mais le retour de M. Lieberman va avoir des conséquences plus immédiates, à coup sûr, pour l'image et les relations diplomatiques d'Israël avec ses principaux partenaires, et sans doute aussi sur le processus de paix avec les Palestiniens, qui, une nouvelle fois, semble sur le point de dérailler. M. Lieberman, qui n'a cessé, tout au long de sa carrière, de refuser le principe de la création d'un Etat palestinien et qui traite Mahmoud Abbas, le président de l'Autorité palestinienne, de " terroriste diplomatique ", de " menteur et lâche ", ne s'occupait pas directement de ce dossier (pas plus que des relations avec les Etats-Unis), préférant se concentrer sur les pays de l'ex-URSS (il est d'origine moldave), de l'Afrique et de l'Amérique latine.

M. Nétanyahou gérait personnellement les affaires palestiniennes et, depuis la formation de l'actuel gouvernement, en mars 2012, c'est Tzipi Livni, ministre de la justice, qui est chargée du processus de négociations avec l'Autorité palestinienne. Mais on peut compter sur M. Lieberman pour renouer avec sa propension à se livrer à des déclarations incendiaires, lesquelles provoquent inéluctablement la colère des dirigeants palestiniens.Revenant en force au gouvernement, Avigdor Lieberman va retrouver à la fois une capacité de nuisance qui va peser sur le processus de paix, et une position stratégique lui permettant de cristalliser sur son nom et au bénéfice de sa formation le " lobby des colons ", lequel reconnaît l'un des siens dans l'ancien et nouveau ministre des affaires étrangères : M. Lieberman, qui est censé être la voix d'Israël à l'étranger, habite la petite colonie juive de Nokdim, protégée par l'armée israélienne, qui est située au sud de Bethléem.

Enfin, c'est peu dire que le retour de M. Lieberman ne va pas provoquer des transports de joie à Washington et dans les principales capitales occidentales, où les prises de position extrémistes de l'ultranationaliste ministre des affaires étrangères faisaient de lui un quasi-pestiféré diplomatique.

Après l'acquittement d'ehoud Olmert, l'ancien 1er Ministre, c'est le 2ème camouflet du bureau du procureur qui, sous l'emprise des élites judiciaires bien pensantes en Israël,Ehoud Barak et co, c'est livré ces dernières décennies à une véritable chasse aux sorcières antidémocratique qui a mise à mal le concept même de démocratie en Israël au lieu de s'occuper du grand banditisme, qui constitue, aujourd'hui même le véritable danger en Israël où les groupes mafieux prolifèrent sans vergogne.Dans l'affaire Lieberman, rappelons que cet acquittement vien au bout de 17années de procédures qui ont clouées le bec à une grande partie de l"électorat russe, nouvellement montée en Israël. c'est dire à quel point ces nouveaux pontes de l'oligarchie judiciaire en Israël entendent se substituer aux électeurs dans ce pays, tout comme, ils l'ont déjà fait vis à vis de l'électorat séfarade dans ce pays! ou comme le disaitl'Abbé Sieyès en France (3 mai 1748 - 20 juin 1836)dans sonEssai sur les privilèges: 1 - Qu'est-ce que le Tiers-Etat ? - Tout.

2 - Qu'a-t-il été jusqu'à présent dans l'ordre politique ? - Rien.

3 - Que demande-t-il ? - A être quelque chose.

Par guy.fitoussi le 08/11/13
Dernier commentaire ajouté il y a 5 années 5 mois

9 novembre 2013 à 10:40

Télévision

Juifs et musulmans - Si loin, si proches (1/4)

Les origines: 610-721

Ce voyage dans le temps retrace quatorze siècles d'une riche histoire commune entre juifs et musulmans. Un récit d'une grande rigueur historique, sans concessions ni parti pris, porté par une réalisation fluide et inspirée.