guy.fitoussi

Par guy.fitoussi le 31/12/19
Dernier commentaire ajouté il y a 3 mois 1 semaine


 


   

 

עשרים שנה לשלטון הברזל של פוטין: התקדמות שגבתה מחיר כבד

 

20 שנים בדיוק אחרי ששרביט השלטון עבר לידיים האלמוניות של קצין הקג"ב, נדמה כי מצב רוסיה מעולם לא היה טוב יותר • פוטין ייצב את המערכת הכלכלית, שיעור האבטלה צנח לשפל של 5%, והפקת הנפט כמעט והכפילה את עצמה • כל זה במחיר "פעוט" את חגיגות ערב השנה החדשה ברוסיה לפני 20 שנה בדיוק, ב־31 בדצמבר שנת 1999, התחילה הודעה מוקלטת־מראש של הנשיא דאז בוריס ילצין, ששודרה בטלוויזיה לקראת חצות. הנשיא הרוסי, חולה ועייף, הודיע כי הוא פורש מתפקידו ומעביר את השלטון באופן זמני לפוליטיקאי כמעט בלתי­־ידוע באותה תקופה, שצמח בשירותי הביטחון הרוסיים - ולדימיר פוטין. שני עשורים לאחר מכן, אחרי חמש מערכות בחירות ואחרי ששינה את החוקה כדי שתאפשר זאת, פוטין הוא עדיין המנהיג הבלתי־מעורער של המדינה הגדולה בעולם. נדמה כי שלטון הברזל שלו בפוליטיקה הפנים­־רוסית, לצד מעמדו הבינלאומי, מעולם לא היו חזקים יותר

שני אירועים משמעותיים הצטלבו בשבוע האחרון, יחד עם ציון 20 שנות פוטין. בקרים, שנכבשה מאוקראינה וסופחה על ידי רוסיה ב־2014 למרות מחאות בינלאומית וסנקציות כלכליות, החלה נסיעת רכבות על הגשר החדש שהקימה מוסקבה מעל מצרי קרץ', המחברים בין רוסיה לבין חצי האי. כדרכו, התעלם פוטין מגינויי האיחוד האירופי ומאזהרות ארה"ב מצעד סמלי זה. לשכת העיתונות הממשלתית הרוסית אף הפיצה תצלומים בהם הוא נראה נוהג בקטר הרכבת ־ עם היד על המצערת ־ בנסיעת הבכורה. במקביל, הודיע פוטין לעם הרוסי בסוף השבוע על "הישג שאף מדינה טרם הצליחה לרשום" - הפיכת טילים גרעיניים על־קוליים מסוג חדש למבצעיים, והצבתם בשטח בדרום הרי אורל, סמוך לגבול עם קזחסטאן. ראשי הנפץ המיוחדים של הטילים הללו, אמר פוטין בעבר, "יורדים על המטרה כמו מטאוריט, כמו כדור אש".

בין אם מדובר בהצטלבות אירועים מקרית או לא - כוח צבאי, גאווה לאומית ופולחן אישיות הם חלק מהמאפיינים הבולטים של שלטון פוטין.

בתוך ארצו וגם בקרב כלכלנים רבים מחוץ לה, הנשיא הרוסי (67) נחשב למי שהביא יציבות כלכלית וחברתית לרוסיה, למי שחילץ אותה מהמשבר הכלכלי שאפיין את שנות ילצין שאחרי התפרקות ברית-המועצות. הוא קיבל את רוסיה במצב כלכלי קשה: הרובל עבר פיחות של יותר מ־70% מול הדולר, אוליגרכים השתלטו על עוד ועוד חברות ממשלתיות ומגזרים ציבוריים רווחיים, התמ"ג לנפש צלל בגלל פשיטת רגל של חברות ומפעלים ועובדים רבים (למשל בתחום המכרות) שבתו במחאה על השכר הנשחק והציפו את מוסקבה. המשכורות הממשלתיות והפנסיות לא שולמו בזמן.

שני עשורים קדימה - התמונה שונה לגמרי. היציבות שבה למערכת הכלכלית הרוסית. התמ"ג לנפש צמח במהלך כהונת פוטין פי תשעה (ל־12,000 דולר לנפש), שיעור האבטלה ירד מ־13% לפני שני עשורים ל־5% בשנה החולפת, והפקת הנפט כמעט הכפילה את עצמה. המדיניות התקציבית הרוסית נחשבת ל"מרוסנת", ולמדינה יש עודף תקציבי.

אמנם, בהשוואה למדינות מזרח אירופה אחרו שהיו חלק מהגוש הסובייטי, ושכיום הן חברות באיחוד, מדובר בצמיחה צנועה ובהישגים כלכליים מדשדשים, אבל בעבור רוסים רבים מדובר בשיפור משמעותי לעומת האנרכיה של שנות התשעים. במקביל, פוטין והכלכלה הרוסית הצליחו להראות כי הם מסוגלים להתמודד עם הסנקציות שהטילו ארה"ב ואירופה בעקבות הפלישה לאוקראינה. אמנם, הכנסות המדינה עדיין תלויות משמעותית במחירי הנפט והגז העולמיים, אבל רוסיה הוכיחה כי ביכולתה להתמודד גם עם תקופות של שפל במחירים, כפי שנרשם החל מ־2012 ועד ל־2016.

המחיר ליציבות פנימית זו, לפחות לפי הנוסחה ה"פוטינית" שהפכה לסוג של מודל לחיקוי לשליטים במדינות אחרות, הוא שלטון ברזל שכרוך בדיכוי האופוזיציה, בסגירת חשבונות פנימיים ללא שקיפות ובשכבה קטנה של "מקורבים לצלחת". רוב המומחים במערב תמימי דעים בנוגע לעובדה שפוטין אולי יצר מצג של דמוקרטיה ־ עם בחירות שבהן זכות ההצבעה נתונה לכולם, עם בתי נבחרים ובתי משפט שנראים כעצמאיים - אבל לא מדובר בהרבה יותר מזה. הנשיא אינו חשוף לביקורת, החוקה עוברת שינויים כשצריך, האופוזיציה מדוכאת בכוח, יריבים פוליטיים ומודיעיניים הופכים ליעד להתנקשויות והתקשורת נשלטת על ידי אינטרסים עסקיים וממשלתיים ואינה חופשית. "את היארצייט לשלטונו של פוטין צריך לזכור לא בגלל הישגי רוסיה", כתב ה"זידוייטשה צייטונג" השבוע, "אלא בגלל הקורבנות שלו".

דווקא מחוץ לארצו זוכה פוטין לעדנה. הנשיא הרוסי הצליח בשני עשורים לבסס מחדש את מעמדה הצבאי והבינלאומי של רוסיה. הוא התחיל על ידי דיכוי אלים של שאיפות העצמאות הצ'צניות, והמשיך לעבר הנחלת תבוסה צבאית מוחצת לגיאורגיה, שניסתה להשתלט בצעד חסר־תוחלת על מובלעות רוסיות בשטחה ב־2008. פוטין גם תמך במורדים הבדלנים בחצי דובר־הרוסית של אוקראינה, סיפח את קרים וגם עבר להילחם בזירה חדשה - המזרח התיכון. אל מול חוסר הרצון האמריקאי להתערב, שהוביל בין השאר לזניחת שותפויות היסטוריות של הממשל האמריקאי, שיגורם של לוחמים רוסיים (לצד שכירי חרב רבים) להילחם לצד כוחות אסד בסוריה הפכו את מוסקבה לכוח משמעותי באזור עדנה מחוץ לרוסיה

האיחוד האירופי אולי מעולם לא ניסה לנצח את רוסיה, אבל עכשיו נראה כי בכל מקרה החליט להצטרף אליה. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הודיע בנאום מכונן בקיץ האחרון כי "לבודד את רוסיה מהמערב תהיה טעות היסטורית", וכי יש לנקוט גישה חדשה, סלחנית ומחבקת יותר, כלפי פוטין, מעין "אוסטפוליטיק" שמגיע מפאריס, ולא מברלין. מאז ההכרזה אירח מקרון ועידת שלום בין רוסיה לאוקראינה (שהסתיימה ללא פריצת דרך אך עם הסכם חילופי שבויים שבוצע) וממשיך לקדם את הניסיונות לקרב בין מוסקבה לבריסל. פוטין, שרוסיה בהנהגתו השקיעה רבות בפירוק ובפיצול האיחוד האירופי, בהחלשת הכוח המרכזי של בריסל באמצעות תמיכה ישירה ועקיפה בעשרות מפלגות ותנועות אירו־סקפטיות ברחבי היבשת - מפינלנד ועד איטליה - יכול להיות מרוצה ממצב העניינים הנוכחי.

ספקית האנרגיה של האיחוד

ויש תחום שבו הסוגיות הכלכליות חוברות לאלו האזוריות, אחד התחומים שבהם השקיעה רוסיה את הסכומים הרבים ביותר בעשורים האחרונים - האנרגיה. בימים אלה מושלם צינור "נורד־סטרים 2" - שיכפיל את כמות הגז הטבעי שעובר משדות גז בסיביר לאירופה, כאשר גרמניה היא השותפה העיקרית של רוסיה. צינור שיעביר גז טבעי לתעשייה הסינית כבר הושלם, ובשבוע הבא ייסע פוטין לפגוש את ארדואן - פעם יריב מר, היום בעל ברית חשוב - כדי לחנוך יחד צינור גז שהונח על קרקעית הים השחור מרוסיה לטורקיה, "טורק־סטרים" שמו. מטורקיה, יוכל הגז הרוסי לעבור גם למדינות דרום־מזרח אירופה. שני צינורות הגז האלה - שאמורים לפעול כבר בתחילת השנה הבאה - ישנו את התמונה בעבור רוסיה, שתבסס את מעמדה כספקית האנרגיה המובילה של האיחוד.

במצב כזה, לא פלא שרוסיה בראשות פוטין מרגישה נוח לשחרר הצהרות תוקפניות נגד הצטרפות שבדיה או פינלנד לנאט"ו, ולקיים תרגילים צבאיים סמוך לגבולות מדינות הברית. פוטין יכול להיות שבע רצון גם מהשברים המסתמנים בתוך נאט"ו, על רקע מתחים בין החברות וסוגיות מימון. נכון לעכשיו, נשיאותו מובטחת עד 2024, אך מוגבלת לאחר מכן. דרוש שינוי יצירתי נוסף בחוקה כדי לאפשר לפוטין להמשיך ולשלוט ברוסיה אחרי תאריך זה. עד כה, שבר המנהיג הרוסי את שיא הכהונה של ברז'נייב (18 שנות כהונה). המנהיג הרוסי היחיד ששלט לתקופה ממושכת יותר היה סטאלין.

רוסיה ברשימת 20 המדינות הכי פחות חופשיות

פעילי זכויות אדם, ארגונים בינלאומיים וממשלות במערב מאשימים את פוטין בהריסה שיטתית ומתמשכת של בתי המשפט במדינה ושל הארגונים הממשלתיים שנועדו לפקח ולהגביל את כוחן של הרשויות. בנוסף, הקרמלין אסר מלחמה במהלך כהונתו על ארגונים־לא־ממשלתיים העוסקים בתחום זכויות האדם, הוציא רבים מהם מחוץ לחוק ומונע מהם לקבל מימון חיצוני. "הם רוצים להפחיד אותנו, כי הם חושבים שזו הדרך לשמור על השלטון", אמרה אתמול לסוכנות הידיעות הגרמנית, סבטלנה גנושקינה, פעילת זכויות אדם מקומית.

התוצאה, בין השאר, היא משפטים המתנהלים נגד מתנגדים פוליטיים, הצקה של הצבא הרוסי למתנגדי משטר צעירים הצריכים לשרת בו, מערכת כליאה וענישה שמתנהלת באפלה מוחלטת וגם עיתונות לא חופשית, שבה כמה עיתונאים עצמאיים פועלים בחשש מתמיד לחייהם. בדירוג "פרידום האוס" ממוקמת רוסיה במקום ה־20 ברשימת 20 המדינות הכי פחות חופשיות. דיכוי זה מלווה במעשי אלימות כלפי מתנגדים פוליטיים ועיתונאים, במעצרים שרירותיים וגם בהתנקשויות במי שנחשבים ל"אויבי המדינה" החיים מחוץ לה.