Par guy.fitoussi le 01/12/14
 
הנתונים שהנהלת בתיהמ"ש הצניעה
 
שכר השופטים בישראל - 80% יותר מבאירופה
 
NEWS1-13-868847072124482.jpg
125,304 אירו לשנה [צילום: פלאש 90]

ישראל לעומת אירופה: מעט שופטים, הרבה עו"ד
איתמר לוין
נתונים של מועצת אירופה מלמדים: בישראל יש פי ארבעה עורכי דין לכל 100,000 תושבים, אבל פחות ממחצית מספר השופטים * תקציב בתי המשפט כשיעור מהתמ"ג נמוך בשליש מאשר באירופה
לרשימה המלאה

שכרם של שופטי בית המשפט העליון גבוה ב-39% משל עמיתיהם באירופה midBull.jpgהפרקליטים הזוטרים בישראל משתכרים פחות מעמיתיהם ביבשת; הבכירים - 17% יותר midBull.jpg אפס הליכים נגד שופטים בישראל, לעומת ממוצע של 62 באירופה

 
RedArrow.gif  Report on "European judicial systems - Edition 2014 (2012 data): efficiencyand quality of justice" / דוח pdf.gif 
 
 
 
▪  ▪  ▪
שכרם של השופטים בישראל גבוה ב-80% מן הממוצע במדינות אירופה, ואילו שכרם של שופטי בית המשפט העליון ב-39% מן הממוצע. כך מגלה דוח ועידת יעילות הצדק, גוף המסונף למועצת אירופה, ואשר השווה בין 48 מערכות משפט לפי נתוני 2012. עיקרי הדוח פורסמו בשבוע שעבר בידי הנהלת בית המשפט, אך לא כללו את הנתונים על שכר השופטים. 

שכרו השנתי של שופט ישראלי עמד בשנת 2012 על 86,297 אירו, לעומת ממוצע של 47,789 אירו במדינות אירופה. שכר השופטים בארץ גבוה פי 3.8 מהשכר הממוצע, בעוד עמיתיהם באירופה משתכרים רק פי 2.3 מהשכר הממוצע. השכר בישראל גבוה יותר מאשר באוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, ספרד ושבדיה. 

שופט עליון ישראלי השתכר באותה שנה 125,304 אירו, לעומת ממוצע של 90,188 אירו במדינות אירופה. שכר זה היה גבוה פי 5.5 מן השכר הממוצע, בעוד ביתר מדינות אירופה משתכרים השופטים העליונים פי 4.2 מהשכר הממוצע. השכר בבית המשפט העליון הישראלי גבוה יותר מאשר באוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה וספרד. 

מצבם של הפרקליטים הזוטרים גרוע משל עמיתיהם באירופה, בעוד הבכירים שבהם משתכרים יותר מאשר באירופה. השכר השנתי של התובעים בישראל עמד על 22,924 אירו והיה זהה לשכר הממוצע, בעוד באירופה עמד הממוצע על 34,700 אירו והיה גבוה ב-80% מן השכר הממוצע. לעומת זאת, מי שהוגדרו כפרקליטים בכירים (הכוונה מן ההקשר היא לאנשי פרקליטות המדינה), השתכרו 78,771 אירו - 17% יותר מעמיתיהם; שכרם היה פי 3.5 מהשכר הממוצע, כמעט זהה למצב באירופה (פי 3.4). 

פרק אחר בדוח מגלה, עד כמה השופטים בישראל חסינים מפני הליכים משמעתיים. בשנת 2012 לא היה אף הליך כזה בישראל, לעומת ממוצע של 62 הליכים במדינות אירופה. נתון זה אומנם מוטה כלפי מעלה בשל התנהלותן של כמה מדינות בעייתיות (כמו טורקיה ואוקראינה), אך גם במדינות מערביות דמוקרטיות יש לא מעט הליכים נגד שופטים: 66 באוסטריה, 14 בבלגיה, 17 בגרמניה, 99 באיטליה, 67 בנורבגיה, 47 בפורטוגל ו-46 בספרד. בעוד שברוב המדינות יש יותר מאשר גורם אחד היכול לנקוט הליכים נגד שופטים, בישראל קיים אחד בלבד - הוועדה למינוי שופטים. 

גיל הפרישה של השופטים בישראל - 70 - גבוה מן הממוצע באירופה, העומד על 68. גיל פרישה זהה לישראל כמה בכמה מדינות ובהן בלגיה, דנמרק, ישראל, לטביה, נורבגיה, פורטוגל, רוסיה, סלובניה, ספרד וצפון אירלנד. במדינות אחרות פורשים השופטים בגיל צעיר יותר, וביניהן: אוסטריה, בולגריה, קפריסין, ליטא, לוקסמבורג, גרמניה, רומניה וסרביה. 

הדוח גם מפריך את טענת ראשי הפרקליטות נגד הקמת גוף הביקורת, ולפיה הם נתונים ממילא לביקורתם של גופים רבים. ועידת הצדק מראה, כי בישראל יכול גוף אחד בלבד לנקוט הליכים נגד פרקליטים - בית הדין המשמעתי. זאת, לעומת חמישה גופים בגרמניה, ארבעה בשווייץ, שלושה בצרפת, ושניים עד ארבעה בחלקיה השונים של בריטניה.
Par guy.fitoussi le 28/02/08

Cette ceinture noire, personne ne là lui prendrait.

Elle était acquise pour la vie, quels que soient les actes de son détenteur, qu'il en soit digne ou non.

On ne retire pas le prix du sang, le prix du courage et de l'abnégation.

Il est acquis à vie.

Mais quid de la robe noire, celle qu'il avait acquise aujourd'hui après sept longues années d'études?

Celà faisait maintenant 20 ans qu'il exerçait cette fabuleuse profession, avocat, et voilà maintenant qu'on le menaçait dans son intégrité même, on voulait lui reprendre cette robe noire qu'il avait acquise elle aussi au prix de tant d'efforts; on s'était apparemment trompé: il ne la méritait pas, disait-on!

Son crime? Il avait décidé de remettre le système en question, de mettre en cause des juges.

Tout, sauf celà: il s'agisssait bien là d'un crime de lèse majesté.

On ne poursuit pas des juges impunément en Israël.

Il fallait payer.

Comme l'écrivait le juge Gourfinkel du tribunal de paix de Tel-Aviv, un juge peut être corrompu, recevoir des pots de vin, avoir une animosité particulière envers l'une des parties, fausser le jugement, la règle juridique est qu'il bénéficie d'une immunité complète et totale.

La partie victime de telles actions ou omissions ne peut s'en prévaloir pour obtenir dédommagements; article 8 de la loi sur la réparation des dommages, faisait-il valoir...!

Mais lui était tenace: il avait fait appel et son appel reçu, non pas sur le fond de l'affaire elle-même mais sur un problème de procédure, puisqu'il n'avait pas été mise en demeure de répondre à la demande du parquet de rayer son action pour immunité des juges en Israël.

Le dossier était donc revenu à la table du respectable juge Gourfinkel, qui allait donner exactement la même décision, ajoutant, après avoir lu les conclusions de cet avocat décidément bien trop tenace, que l'Etat bénéficiait de la même immunité que le juge, à savoir qu'on ne pouvait poursuivre ni le juge ni l'Etat coupables d'un déni de justice ou d'une infraction pénale quelconque liée au monopole et à la prérogative de rendre la justice. Autorité de droit divin, en quelque sorte. Et pour mieux lui faire comprendre les choses, on allait le condamner à une amende au profit de l'Etat de 20 000 shekels, soit près de 4000 euros, comme lors du premier jugement intervenu en la matière, histoire de l'éduquer, en quelque sorte!

Mais l'avocat demeurait opiniâtre et têtu à la fois: il faisait de nouveau appel mais cette fois, c'est le parquet qui cédait: que veux-tu? lui demandait-on pour la première fois. Tiens donc, on s'intéressait vraiment à lui, pour la première fois, depuis qu'il avait mis les pieds en Israël, il y a vingt ans déjà?!

Mais la vérité, répondit-il, du tac au tac. La vérité, tout simplement!

Le juge du tribunal de paix, chargé des affaires familiales, n'avait pas compétence pour connaître de cette affaire. Il doit le reconnaître "Mais nous le reconnaissons, en son nom, et nous nous excusons", s'était-il entendre dire.

Voilà comment s'est terminée cette affaire: reconnaissance pour la première fois en Israël du tort qu'un juge a causé à un citoyen avec excuse à l'appui. C"était peu, mais beaucoup à la fois. Il avait gagné contre le système, contre les juges...

On ne le lui pardonnerait pas!